ביקורת ספרותית על לשחזר את אמיליה מאת קימברלי מקרייט
בזבוז של זמן

---

היי, אמיליה. שבי בבקשה. קפה? תה? לא? בסדר. נתחיל.
תראי, את נערה בוגרת ואני חושב שכדאי לשים הכל על השולחן.
את לא קיימת.
לא מפני שאת דמות מספר. לא מפני שמתת.
למה?
זה פשוט.
את לא קיימת כי הדמות שלך לא אחידה ולא אמינה.
כי הרכיכה שעושה את כל מה שמנוגד לאופי שלה, מאחורי הגב של אמא שלה ושל החברה הכי טובה שלה, מפחד קומץ שביעיסטיות, לא יכולה להיות הצוק האיתן שמתמודד עם חשיפת תמונות עירום שלו ועם הפצת שמועות מלוכלכות נגדו.
כי הנערה שכל כך רוצה קשר עם אמא לא יכולה כל הזמן לירוק לה בפרצוף.
כי החברה הכי טובה שמוכנה לעשות הכול כדי להגן על סילביה לא יכולה במקביל לשקר לה כל הזמן - וגם לחבר שלה.

בקיצור, את לא קיימת.
ולכן, למרות שלספר הזה היה פוטנציאל, הוא לא מצליח לגעת בשום התמודדות שציפיתי שייגע בה (לעזאזל, קייט, את באמת חושבת שרק לוזרים מתאבדים? את לא מכירה בני עשרה? לא היית אף פעם בת עשרה?)
ולכן, אף על פי שהכאב של אמא שלך נוגע ללב, אין לו שום משמעות. לא בוכים על חלב שלא התקיים מעולם.
ולכן, אף על פי שהטוויסט בעלילה נחמד והכול (אם כי, מקרייט, תסמונות גנטיות יצאו מזמן מהאופנה), הספר הזה יזכה רק לכוכב אחד. וגם זה בקושי.

מצטער. שיהיה לך יום טוב.

***********************************************************************************************

התכוונת לתת גם לי לומר איזו מילה?
אתה כזה מטומטם, אריאל.
מי אתה שתספר איך זה נשמע, איך זה מרגיש.
אין לך אפילו חשבון פייסבוק.
אתה אולי סוציומט. אני לא. אני חיה - חייתי - בחברה אנושית. על כל מה שזה אומר.

ואל תגיד מילה על אמא שלי.

לך לעזאזל.

» ביקורות נוספות של אריאל
» ביקורות נוספות על לשחזר את אמיליה