אני אספר לכם מה יהיה בסוף. בסוף כולם מתים.
נראה לי שזה הספוילר האולטימטיבי לחיים, ליקום, ולכל השאר.
בסוף כולם מתים. אפילו אם הם אגדות פופ ענקיות כמו דיוויד בוואי.
אבל נכון שחלק מהסיפור זה המתח בנוגע למה שקורה לפני המוות. למשל: הייתם מאמינים שאגדת פופ שצרכה סמים ואלכוהול בלי הכרה, תמות בסוף בשיבה מסרטן?

בסוף כולם מתים. וגם אמיליה מתה. אמיליה, נערה בת חמש עשרה, בת יחידה לאם שהיא עורכת דין קרייריסטית, תלמידה בבית ספר פרטי שאוהבת את וירג'יניה וולף, אבל מתה להתקבל למועדון המקובלות, ובכן אמיליה מתה. על באמת מתה, לחלוטין ובאופן מוחלט. עוד לפני שממש הצלחנו לחוות דעה ולחשוב מי היא בכלל, ואם אנחנו אוהבים אותה, או שונאים אותה, או משהו באמצע. שאר הספר הוא ניסיון לשחזר את ימיה האחרונים ולבדוק מה גרם לה לקפוץ מהגג, או לחילופין מי דחף אותה החוצה מהגג.

אם חשבתם שאמא עורכת דין קרייריסטית זה מתכון לבלשית שנונה שתהפוך עולמות ותקרקס את בית הספר עד שתמצא את האמת ובמי האשמה, הרי שטעות בידכם. קייט היא בכלל עורכת דין לענייני חוזים. וחלקה בפרשה לא ברור. היא מניעה את החקירה, אבל רק לפעמים, חלק מהזמן היא סתם בורחת לפה ולשם. לכותבת אין מה לעשות אלא להשלים את הטקסט בהתכתבויות מסרונים ופייסבוק שלא את כולם קייט קוראת, בציטוטים מהבלוג הרכילותי השערורייתי של בית הספר, ובדברים מפיה של אמיליה. האחרון הוא בעייתי במיוחד, כי לא ברור מאיפה אמיליה מדברת, ומי שומע אותה. אלה לא הקלטות, לא בלוג שניהלה, לא וויס-אובר מהעולם הבא. סתם קטעים שמיועדים לסגור את החורים בעלילה.

והעלילה אכן סבוכה, שלא לומר מייגעת. פרטים מעברה של קייט מתערבים בנסיבות הולדתה של אמיליה, דברים אפלים המתרחשים בתיכון, מתערבים בכוחות רבי המעללים של אנשים בוועד ההורים, פוליטיקות מתחום עורכי הדין, מתערבבות בפוליטיקות של משטרה וניהול מוסדות חינוך פרטיים. והכל יחד מתערבב לו עם חיי האהבה של אמיליה, וחיי האהבה של חברתה הטובה.

ובפינת: דברים שאינם אמינים:
קייט, מילא שיש לך בת יחידה ממגע מקרי אי אז בהיותך בת 24. מילא שהשארת את ההריון אבל לא טרחת לברר מי האב. אבל הבת נולדה עם תסמונת גנטית נדירה, זה כבר היה אמור לסקרן אותך. או שאת יוצאת טפשה כשכל העולם מלבדך יודע מי הוא אביה של אמיליה.
אמיליה, דף פייסבוק שיש בו 2-3 לייקים ו- 3-4 תגובות? באמת?
קימברלי, למה לא הבאת דמות אחת, אחת ולא יותר, שתהיה לשם שינוי נחמדה וסימפטית. אפילו את בן הרסת. בשביל מה זה טוב?

בקיצור- אפשר לקרוא. עדיף שלא.

היי, אמיליה. שבי בבקשה. קפה? תה? לא? בסדר. נתחיל.
תראי, את נערה בוגרת ואני חושב שכדאי לשים הכל על השולחן.
את לא קיימת.
לא מפני שאת דמות מספר. לא מפני שמתת.
למה?
זה פשוט.
את לא קיימת כי הדמות שלך לא אחידה ולא אמינה.
כי הרכיכה שעושה את כל מה שמנוגד לאופי שלה, מאחורי הגב של אמא שלה ושל החברה הכי טובה שלה, מפחד קומץ שביעיסטיות, לא יכולה להיות הצוק האיתן שמתמודד עם חשיפת תמונות עירום שלו ועם הפצת שמועות מלוכלכות נגדו.
כי הנערה שכל כך רוצה קשר עם אמא לא יכולה כל הזמן לירוק לה בפרצוף.
כי החברה הכי טובה שמוכנה לעשות הכול כדי להגן על סילביה לא יכולה במקביל לשקר לה כל הזמן - וגם לחבר שלה.

בקיצור, את לא קיימת.
ולכן, למרות שלספר הזה היה פוטנציאל, הוא לא מצליח לגעת בשום התמודדות שציפיתי שייגע בה (לעזאזל, קייט, את באמת חושבת שרק לוזרים מתאבדים? את לא מכירה בני עשרה? לא היית אף פעם בת עשרה?)
ולכן, אף על פי שהכאב של אמא שלך נוגע ללב, אין לו שום משמעות. לא בוכים על חלב שלא התקיים מעולם.
ולכן, אף על פי שהטוויסט בעלילה נחמד והכול (אם כי, מקרייט, תסמונות גנטיות יצאו מזמן מהאופנה), הספר הזה יזכה רק לכוכב אחד. וגם זה בקושי.

מצטער. שיהיה לך יום טוב.

***********************************************************************************************

התכוונת לתת גם לי לומר איזו מילה?
אתה כזה מטומטם, אריאל.
מי אתה שתספר איך זה נשמע, איך זה מרגיש.
אין לך אפילו חשבון פייסבוק.
אתה אולי סוציומט. אני לא. אני חיה - חייתי - בחברה אנושית. על כל מה שזה אומר.

ואל תגיד מילה על אמא שלי.

לך לעזאזל.

לשחזר את אמיליה/קימברלי מקרייט
Reconstructing Amelia/Kimberly McCreight
מאנגלית: אינגה מיכאלי.
הוצאה: אופוס, 2014
398 עמ', כולל תודות ועל המחברת.



מה באמת אתם יודעים על הילדים שלכם?

כאשר קייט ברון מקבלת טלפון מדיקנית הסטודנטים בגרייס הול בו לומדת אמיליה בתה, וצריכה להגיע לשם כדי לחתום על טופס ולקחת את אמיליה עקב זה שהיא הושעתה ל-3 ימים, אך כשהיא מגיעה סוף סוף לבית הספר, חשכו עיניה.

מטעם המשטרה מסרו לה שאמיליה התאבדה, התיק במשטרה נסגר לאחר 9 ימים ובלש המשטרה אשר היה ממונה על החקירה כבר לא נמצא במשטרה, "והיה להם הסבר נוח גם לזה: התאבדות מתוך דחף רגעי..." (עמ' 61).


אך בעקבות מסרונים שהיא מקבלת, היא מתחילה לחקור את עניין "התאבדותה" של בתה לעומק.
"אמיליה לא קפצה." (עמ' 60).
"אמיליה לא קפצה. את יודעת את זה, ואני יודע את זה." (עמ' 62).

קייט היא אם חד הורית אשר מגדלת את בתה אמיליה. לרוב קייט לא נמצאת בבית מטעם העבודה שמשאירה אותה עד השעות המאוחרות, ואמיליה לרוב נמצאת לבד בביתה, או אצל חברתה הטובה, סילביה גולד.
לאמיליה אין דמות אב בתמונה, למרות שהיא כל הזמן שאלה את אמה לגבי זהות אביה.

אמיליה היא יפהפייה, ואוהבת לקרוא את ספריה של וירג'יניה וולף, ואף נוהגת לצטט משפטים מספריה בסטטוס שלה בפייסבוק.

בבית הספר הפרטי בו לומדת אמיליה יש 4 מועדונים:
"המאגפַּייז (או המאגיז) היו רק בנות, הזאבים בשער היו רק בנים, והטיוּדוֹרים ודֶבוֹנקיל היו מעורבים. כולם שמרו על חשאיות מטורפת, ולא גילה מי שייך למועדון ומה הם בדיוק עושים." (עמ' 69).

מתחנה 78, רצח, מתלווה אליה בלש – סגן לוּ או לואיס תומפסון, מתפלא על הסגירה המהירה שנעשתה על התיק ומאמין לה.
"אבל בתיק כזה היית מצפה לראות קצת יותר חקירות של עדים, רישומים מפורטים, זה לא שאין כלום, אבל צריך להיות יותר, וישנו, כמובן, גם דוח הנתיחה שלאחר המוות." (עמ' 149).

שניהם מתחילים לחקור את הנפשות הפועלות כדי להגיע לאמת.

הזמן בספר נע מהעבר להווה. הכריכה מושכת את העין.
הספר מסופר מנקודת מבט של אמיליה והן מנקודת מבט של קייט, בין לבין יש מסרונים, סטטוסים בפייסבוק, ועמוד רכילות בשם – גרייס לפייס.
המתרגמת עשתה עבודה מעולה, לא יכלתי להניח את הספר מהיד, והמתח מורגש היטב.

ממליצה בחום!!!

אז למה אתם מחכים?