אני אספר לכם מה יהיה בסוף. בסוף כולם מתים.
נראה לי שזה הספוילר האולטימטיבי לחיים, ליקום, ולכל השאר.
בסוף כולם מתים. אפילו אם הם אגדות פופ ענקיות כמו דיוויד בוואי.
אבל נכון שחלק מהסיפור זה המתח בנוגע למה שקורה לפני המוות. למשל: הייתם מאמינים שאגדת פופ שצרכה סמים ואלכוהול בלי הכרה, תמות בסוף בשיבה מסרטן?
בסוף כולם מתים. וגם אמיליה מתה. אמיליה, נערה בת חמש עשרה, בת יחידה לאם שהיא עורכת דין קרייריסטית, תלמידה בבית ספר פרטי שאוהבת את וירג'יניה וולף, אבל מתה להתקבל למועדון המקובלות, ובכן אמיליה מתה. על באמת מתה, לחלוטין ובאופן מוחלט. עוד לפני שממש הצלחנו לחוות דעה ולחשוב מי היא בכלל, ואם אנחנו אוהבים אותה, או שונאים אותה, או משהו באמצע. שאר הספר הוא ניסיון לשחזר את ימיה האחרונים ולבדוק מה גרם לה לקפוץ מהגג, או לחילופין מי דחף אותה החוצה מהגג.
אם חשבתם שאמא עורכת דין קרייריסטית זה מתכון לבלשית שנונה שתהפוך עולמות ותקרקס את בית הספר עד שתמצא את האמת ובמי האשמה, הרי שטעות בידכם. קייט היא בכלל עורכת דין לענייני חוזים. וחלקה בפרשה לא ברור. היא מניעה את החקירה, אבל רק לפעמים, חלק מהזמן היא סתם בורחת לפה ולשם. לכותבת אין מה לעשות אלא להשלים את הטקסט בהתכתבויות מסרונים ופייסבוק שלא את כולם קייט קוראת, בציטוטים מהבלוג הרכילותי השערורייתי של בית הספר, ובדברים מפיה של אמיליה. האחרון הוא בעייתי במיוחד, כי לא ברור מאיפה אמיליה מדברת, ומי שומע אותה. אלה לא הקלטות, לא בלוג שניהלה, לא וויס-אובר מהעולם הבא. סתם קטעים שמיועדים לסגור את החורים בעלילה.
והעלילה אכן סבוכה, שלא לומר מייגעת. פרטים מעברה של קייט מתערבים בנסיבות הולדתה של אמיליה, דברים אפלים המתרחשים בתיכון, מתערבים בכוחות רבי המעללים של אנשים בוועד ההורים, פוליטיקות מתחום עורכי הדין, מתערבבות בפוליטיקות של משטרה וניהול מוסדות חינוך פרטיים. והכל יחד מתערבב לו עם חיי האהבה של אמיליה, וחיי האהבה של חברתה הטובה.
ובפינת: דברים שאינם אמינים:
קייט, מילא שיש לך בת יחידה ממגע מקרי אי אז בהיותך בת 24. מילא שהשארת את ההריון אבל לא טרחת לברר מי האב. אבל הבת נולדה עם תסמונת גנטית נדירה, זה כבר היה אמור לסקרן אותך. או שאת יוצאת טפשה כשכל העולם מלבדך יודע מי הוא אביה של אמיליה.
אמיליה, דף פייסבוק שיש בו 2-3 לייקים ו- 3-4 תגובות? באמת?
קימברלי, למה לא הבאת דמות אחת, אחת ולא יותר, שתהיה לשם שינוי נחמדה וסימפטית. אפילו את בן הרסת. בשביל מה זה טוב?
בקיצור- אפשר לקרוא. עדיף שלא.
