ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 29 בינואר, 2015
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
אני: אוקיי, אז מה יש לנו פה? איזה מין ספר זה... אה, אוקיי, סופרלטיבים על הכריכה.. דווקא מתאים לי ספר שיפרום את שורת הספרים הקצת ילדותיים שקראתי לאחרונה ויכניס לי טעם חדש. ספר רציני, שגם יגרום לי להתרגש. הופה, גם yaelhar וציפי די אהבו אותו, ואפילו מחשבות שנוהג בעיקר להשמיץ בפסקנות כל דבר עם דפים. יש תקווה.
הנסים של אדגר מינט: יאללה, אמיגו, תתחיל לקרוא. ותכין את הטישו, כי אני אשכרה ספר מרגש, ואני אעיף לך את המוח.
אני: הנה, הטישו לידי, אני באוטובוס. שקט, לילה, אורות קריאה. אוקיי. המממ. ילד אינדיאני למחצה. יתום כזה. שדרס אותו הדוור בשמורה האינדיאנית. אמא שתיינית. חצי מחוייך, קצת פלגמטי.
הנסים של אדגר מינט: אמרתי לך! חכה, חכה, זה עוד כלום. אני ארגש אותך כל כך, אני אגרום לך לבכות. אני כזה, אותנטי, ומרגש, ומלא מטאפורות. כמו שכותבים הסופרים הכי טובים היום. פולקלור, ובית חולים וטיפוסים צבעוניים ומרגשים. מעידים עליי שאני מרומם רוח במידה בלתי נלאית וגם מכמיר לב. אי אפשר שלא להזיל דמעה, חביבי.
אני: אוקיי (בינתיים לא מתרגש). כל זה אחלה, אבל מה קורה, נו? וואלה, בית חולים, ואז בית יתומים כזה של אינדיאנים, ומשפחה אומנת מורכבת וילד שמחפש בית, אבל מה אתה רוצה להגיד כאן?
הנסים של אדגר מינט: מה, אתה עוד לא בוכה? חכה, תיכף אני אחליף לך בין גוף ראשון לגוף שלישי פעמיים בפסקה, רק כדי שתישאר עירני ותשים לב לכל המילים המרגשות. אגב, שמת לב למילה "מתפצח"?
אני: ברור, הכנסת אותה כל שני עמודים. אור הפלורוסנט מתפצח, וצליל הצמיג שנוסע על החול מתפצח, ועצמות מתפצחות כמובן, ויש עוד הרבה דברים. אבל אני לא מבין מה קורה בספר? למה זה מעניין?
הנסים של אדגר מינט: תשמע, אין לך לב, אתה. אפילו ילד שהראש שלו נדרס והוא נס רפואי, ויתום ודביל כזה ונאיבי אבל חכם ומרגש לא עושה לך את זה? זה כמו פורסט גאמפ!
אני: פורסט גאמפ היה גדול, והוא גם סיפור התבגרות שיש לו כמה קצוות והוא נפתח ונסגר ויש לו עלילה מרתקת, והוא מתכתב במקביל גם עם התבגרותה של אמריקה לאורך המאה העשרים! בספר שלך יש מין סיפור על ילד שלא לוקח לשום מקום, למרות שהוא יתום ומסכן וחכם בדרכו הנאיבית. אני קורא כל דף חמישי, ועדיין יש לי תחושה שאני לא מפסיד כלום, ורק מתקדם מהר יותר לספר הבא.
הנסים של אדגר מינט: אהא!! זה מה שמעניין אותך! לגמור את הספר! לחזור לספרי נוער שטחיים, שהם לא מרגשים בכלל! אתה מפלצת!
אני: תכלס.
הנסים של אדגר מינט: טוב, נו. אבל ברצינות עכשיו, לא התרגשת מהסוף?
אני: האמת, קצת. היה בסדר. תודה!
הנסים של אדגר מינט: טוב, אה, יאללה. ווי, מצאתי גרעינים שחורים בכיס. שמעת איך הם...
אני: ...מתפצחים. כן, טוב. אני זז לסנדרסון.
הנסים של אדגר מינט: דני?
אני: לא, ברנדון. טוב, יאללה. היה מרגש.
הנסים של אדגר מינט: רואה? ידעתי שיש לך לב. תכתוב עליי משהו טוב, כן?
אני:
הנסים של אדגר מינט:
אני: (מתרחק. חושב על הספר הבא. ברוך השם)
21 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
מבין על מה אתה מדבר.
|
|
|
עוזי
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
עלי להתוודות שאני מתקשה ליהנות מהפורמט הזה (זה לא אתה, אלון, זה אני). תודה.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
ואוקי, לפעמים מתגלה לי שאני אטום גם לדברים שאמורים להיות תמימים וזכים. ציניות איז א ביצ'
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
לכל ספר יש זמן, זה נכון. גיליתי שלפעמים ספרים מפנים זמן לעצמם, ולספרים אחרים אין אף פעם זמן שמתפנה.
בניגוד לכל מי שכתב ביקורת על אודסה סטאר, אני דווקא מצאתי אותו בכלל לא רע, ולעתים אפילו חד יותר מהאחרים שכולם התרסקו עליהם. מה לעשות, לא כולם אוהבים חד. לא באופן הזה. הנה, תראי את מחשבות. |
|
|
שונרא החתול
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
״עד כאן״ נמצא ברשותי אבל אני דוחה את הקריאה שוב ושוב.
התרשמתי שזה ספר שצריך לפנות עבורו משאבי זמן ונפש. לא מסוג הספרים שקוראים בין לבין, שקוראים ככה, על הדרך, לקראת משהו אחר.
ועל ״אודסה סטאר״ אני כועסת. הוא די גמר אותי, ולא מהסיבות הנכונות. ואם הניסוח שלי היה מעורפל, אבהיר שהתכוונתי לכך שמה שכתבת על מחשבות הוא פיצוח מדויק. הוא אכן נוהג להשמיץ בפסקנות כל דבר עם דפים. |
|
|
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
פשוט heart-less (סתאם. נהדר...)
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
ניסים תשמע, תהיה מלחמה, בקרוב, נגיע רחוק.
רציתי ספר שיפצלח אותי, ולא קיבלתי. אבל היה לא מזמן את "עד כאן", אז אין לי מה להתלונן. בקרוב תהיה גם ביקורת אוהדת למדי על אודסה סטאר.
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
תוך כדי הקריאה שמעתי איך הקוד של הביקורות הדה אלפרטיות מתפצח.
את מה שסנדרסון וכל הספרים הילדותיים נעלו, ניסים ואדגר מינט הצליחו לפצח. (כן, אני יודעת שזה לא ניסים) פצחתי בצחוק גדול. הצפיח לך :-) ואם אפשר היה לתת שני לייקים, היית מקבל את השני ולו רק בזכות פיצוח המחשבות הכל כך מדויק שלך. |
|
|
פואנטה℗
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
כמובן.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
אני מעדיף צירופים פחות שגרתיים
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
זהו, חששתי שתגיד כן וחשבתי לעצמי על ביס מכריך שוקולד וביס ממלפפון חמוץ. במבה זה יותר גרוע אבל הרעיון אותו רעיון.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
פואנטה - אכן. במקביל. כמו לאכול ביף בורגיניון עם במבה בצד. או אם תרצי, אוכל של טיול משפחות.
וחני, אין לי זמן. לכן גם יש לפעמים ביקורות כאלה, פושרות.
|
|
|
חני
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
מאיפה אתה מוצא לך זמן כשאין זמן
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
אני חייבת לדעת - קראת אותו במקביל ל"באר האלוהות"??
נ.ב. הפורמט נורא מוכר לי, מזכיר את השיחה שלי עם עכבר המחשב (לא שיש לי בעלות על הפורמט...) |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
אני מניח שתיהני ממנו, למרות מה שכתבתי.
אפשר לסמוך על הדעות האחרות והנלהבות יותר משלי, במיוחד במצבי רוח שבהם אני צריך משהו יותר קשה או אינטנסיבי, ואין לי כוח להתפייטויות שמנסות לרגש אותי כמעט בכוח.
|
|
|
dushka
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
למרות היצירתיות הוא נשאר אצלי ברשימה.
בכל זאת yaelhar וציפי.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
תודה. אני שונא יצירתיות. בעיקר את המילה, אבל גם את היצירתיות עצמה.
|
|
|
נצחיה
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
יפה, יפה.
אני אוהבת יצירתיות בביקורות על ספרים שאין משהו טוב לומר עליהם.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
אפשר לקרוא אותו גם ככה....
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
יפה, אלון. לא שמעתי על הספר הזה, אבל יפה.
מזכיר לי קצת את הביקורת הזו: http://simania.co.il/showReview.php?reviewId=76938 |
21 הקוראים שאהבו את הביקורת
