אדגר מינט הוא בן למשפחה מעורבת. מעורבת זה לא תמיד טוב, בעיקר אם מדובר באב לבן ואם אינדיאנית אפאצ'ית, שהיא גם שיכורה רוב הזמן. האב לא התמונה כבר מתחילת ההיריון ואדגר גדל בשום מקום לוהט ומדברי, בצל אמו השיכורה וסבתו הכלומניקית אף היא.
הארוע המכונן של חייו חל בשנתו השביעית לחייו. אז הוא מחפש צל מהשמש הקופחת ומוצא אותו מתחת לג'יפ של הדוור. הדוור לא מבחין בדבר ופשוט דורס את ראשו של אדגר. מכאן מתחילה שרשרת נסים כשהראשון בהם הוא השרדות וחיים למרות הראש המעוך, כשאדגר מגיע לבית החולים והרופא ברי פינקלי מחליט למרות הכל לבצע בו החייאה. ההחייאה מצליחה ואדגר נשלח לתפירת הראש.
אנו עוקבים אחר שמונה שנים מחייו בארבעה פרקים. הפרק הראשון הוא פרק בית החולים. מדובר בבית חולים מוזנח ומוסב. למרות זאת, השהיה שם נעימה לאדגר, הנחשב לנס מהלך וזוכה לתשומת לב רבה. כבר בשלב זה רופאו מגורש מבית החולים, זה שהציל את חייו, אך מתעקש לשוב מדי פעם ולעקוב אחר התפתחותו של הילד ולהבטיח לו שיום אחד ייקח אותו.
אלא ששהייה אינסופית בבית החולים אינה אפשרית ופתאום נמצא סידור אפשרי לאדגר לאחר שאמו נעלמה. הוחלט שהוא יעבור לגור עם דוד אמו, שרת זקן בפנימיית וילי שרמן. זהו הפרק הארוך בספר, פרק המסמל את שפל חייו הן כתלמיד צעיר, הן כאינדיאני בבית ספר המיועד לאינדיאנים משבטים שונים והן כחולה נטול משפחה. שם הוא גם מכיר את ססיל, החבר הקרוב ביותר שהיה לו אי-פעם. מכות הן עניין שבשגרה, סיוט מתמשך של גדילה בקרב דומים לך, כאלה המנסים להשרד בעולם לא נחמד, בקרב אנשים דחויים ולא נחמדים. גם כאן עוקב אחריו הרופא ומבטיח להצילו מהמקום.
ההצלה באה מכיוון לא צפוי. צמד זקנים מורמונים מתחיל ללוותו, ללמדו ולבסוף להוציאו ולהעבירו למשפחה אומנת. לכאורה נס שהוציאו מהסיוט הנקראת פנימיית וילי שרמן. לראשונה יש לו מיטה נקייה משלו, בית ריחני, אוכל משובח ובשפע ורצונות המתמלאים כשהוא רק טורח לבקש. שוב לא צריך להיות רעב כל הזמן, לחכות למכה מעבר לפינה, לחיות בסיוט מתמשך. אבל גם כאן הוא "נופל" כשהנפילה מתבררת כמשפחה לא ממש מתפקדת וברקע הרופא המבטיח לקחתו שוב ושוב. בסופו של דבר דווקא אדגר, שלאורך כל הדרך לא ממש רוצה ללכת עם הרופא, יוזם את ההליכה עמו.
הפרק האחרון, פחות מעשירית הספר, הוא פרק מכמיר לב. משאלתו של אדגר להכיר ולדבר עם הדוור שדרס אותו ונעלם ולומר לו להסיר צער מלבו, שכן הוא חי ודווקא לא רע, מתגשמת. פרק זה סוגר מעגלים מפתיעים ונוגע ללב במובנים רבים.
חייבים להודות שלמרות שלא מדובר בספר מופת, קסם בלתי נדלה עובר כחוט השני לאורכו ולרוחבו של הספר. הפרק על הפנימייה ארוך מעט, אבל בסופו של דבר אין בספר נפילות, המתח נשמר והקורא בא על סיפוקו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
