ביקורת ספרותית על האימפריה האחרונה - הערפילאים #1 מאת ברנדון סנדרסון
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 23 בינואר, 2015
ע"י אלון דה אלפרט


****





אני קורא ממש ממש מהר, כאילו רודפים אחרי, כאילו אני רודף אחרי משהו ממש חשוב, כאילו זו תחרות לחיים ולמוות. אי אפשר להתעלם מחוסר הטעם המובנה בזה, אולי חוסר טעם שקיים כמעט בכל דבר. זו לא רק שאלה של הנאה, לימוד או הסקת מסקנות לחיים. לא בכל ספר מחפשים משהו ספציפי, אבל אם הייתי בכל זאת צריך לנסות ולהסביר באיומי אקדח לרקה למה אני בכל זאת בולע ספרים בבולמוס כזה למרות הקצב הבלתי אפשרי שהחיים שלי מתנהלים בו בלי קשר, אז הייתי אומר שספרים פועלים עליי באחת משתי צורות עיקריות: האחת, היא שהם מהדהדים אצלי בפנים ומפרקים למילים את הדילמות והמחשבות שרצות אצלי בראש, וכך אני מצליח להתמודד איתן (או לא) או סתם לחשוב עליהן ולשקוע בהן, כמו משחק מזוכיסטי בפצעים. הדרך השניה היא שהם מהווים מפלט אסקפיסטי מאותן הדילמות והמחשבות עצמן. יש ספרים שאני טובע בהם באופן כל כך טוטאלי, שאפילו אם יש בהם רוע, אלימות וקושי, לזמן קצר אני לא צריך לחשוב על דעא"ש, על הפנסיה, על מוות ומחלות, על איך גומרים את החודש או על הילד שמשתעל בחדר הסמוך. זה לא שהכול מפסיק להיות קיים, אלא שכהרף עין, לכמה רגעים, אפילו תוך כדי יום עבודה, השאון מחריש האזניים של הקיום מתעמעם קצת, מתקהה, ואני יכול לנשום מתוך ריאותיו של מישהו אחר לכמה דקות, עם דאגות אחרות וסוף טוב שמתקרב.

ספרות פנטזיה עלולה להיות מטופשת קצת ומלאה בפאתוס, יצורי אופל, קסמים, מכשפות ושטויות, או לחילופין סתם מעצבנת (קראתי גם כאלה), ועשויה להיות דווקא עמוקה ועתירת דמיון ולספק בדיוק את אותו מפלט זמני שתיארתי קודם. אחרי "לב פלדה" של ברנדון סנדרסון שהיה פשוט ספר כיף טהור שלמרות שהוא מתרחש על כדור הארץ - ויתרה מכך - בארצות הברית, אפשר ממש להרגיש כמה סנדרסון נהנה לכתוב אותו ולאתגר את הדמיון של עצמו בלי להתאמץ ולכתוב מלכתחילה שובר קופות קולנועי, מאוד רציתי לקרוא עוד משהו של אותו סופר. אז נכון, העטיפה של "האימפריה האחרונה" נראית קצת כמו פנטזי-ארט קלישאתי מעשה ידיה של נערה מוכשרת בן 17 שמציירת פיות, השם נשמע פומפוזי ועניין הטרילוגיות בשמות סטייל "הנפילים", "המפלצות", "תולעי העולמות" וכדומה, גם "הערפילאים" נשמע מטריד וילדותי. בכל זאת התחלתי לקרוא, ותוך עמודים ספורים הסתבר לי שזה ספר מהסוג הטוב. שסנדרסון לא מאכזב. שאולי יש פה קצת פאתוס וקצת דרמה בשקל ומעט סיפור גבורה אינפנטילי במקצת (סליחה, ברנדון) - אבל בשורה התחתונה, זה בהחלט עוד ספר שהצליח להשכיח ממני כמעט ללא מאמץ את טרדות היום-יום, וגרם לי לפספס תחנות ברכבת, לשכוח דברים על הגז, הבטחות לאשתי ומנע שעות יקרות של שיטוט עקר ומוות רגשי בפייסבוק. סיפור המסגרת שלו לא מרגיש כמו העתק של שיבוט של נגזרת של ז'אנר טרנדי נפוץ, אלא כמו המצאה נבונה של מישהו שלא שכח איך משתמשים בדמיון שלו, ועושה את זה באופן מוצלח במיוחד. כל כך נמאס לקרוא ספרים שיש בהם את הרע המוחלט וממולו הטוב המוחלט, שיש לטוב כוח נסתר שהוא לא גילה או משהו ואמונה בצדקת דרכו. העולם שסנדרסון בונה כאן, למרות החרבות/טירות/אצילים/נשפים שיש בו, מרגיש מקורי, מרובד ואינטיליגנטי, עמוק מספיק אבל לא מעצבן, לא שרירותי, לא דיכוטומי ולא מופרך מראש, בדיוק כמו שפנטזיה טובה אמורה להרגיש. הדמויות עגולות ורב מימדיות, והקונפליקטים שהן מתמודדות עימם משמעותיים ואמיתיים ולא טפשיים או שטוחים. אם הייתי מחפש, והייתי נודניק, הייתי יכול למצוא דברים שמעצבנים אותי, כמו חוסר הגיון פיזיקלי, אוצר מלים מוגבל או פיתרון ספרותי דחוק, אבל לא התפניתי לזה. הסיפור תפס אותי לחלוטין, והסתפקתי בלברוח, ולהנות מכל רגע.

מיד לקחתי בספריה את הספר השני. אני כמעט מצטער שיש לי ספר אחר שהתחלתי לקרוא בינתיים, למרות שהוא לא רע. נדמה לי שאני צריך עוד קצת לברוח.

****
43 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אלון דה אלפרט (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
למה כמעט? איפה פספסתי, פאר דאמט?
ישנוני (לפני שנתיים ו-10 חודשים)
ביקורת יפה ומעניינת.
אני קראתי את הטרילוגיה והסכמתי איתך כמעט בכל מה שכתבת, אבל-
לא, בעצם אין אבל.
ביקורת מעולה!
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
אני כבר בשני. חרגתי ממנהגי. לא יכולתי להתאפק.
Moriah (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
סנדרסון מבריק. תקרא את המשך הטרילוגיה, לא תתאכזב :)
גלית (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
אה טוב - בלב פלדה זה ברור לגמרי לא התרכזתי (8
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
ברוהאהאהאהאאהההה
עלי (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
ברנדון סנדרסון הוא אחד הסופרים האהובים עלי.
וזה קצת מפחיד אותי, התיאור שלך בהתחלה... כי זה די מזכיר לי את עצמי . מלחיץ.
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
;-)
פואנטה© (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
ברור אלון. מי סופר עמודים? אפשר חיוך?
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
פואנטה, גם אלף עמודים לא ממש מרתיעים אותי. אם יש בהם משהו. את שאנטראם, למשל, בקושי הרגשתי.

גלית - המשפט לגבי אמריקה מתייחס לספר "לב-פלדה".

מירב - תודה, גם לי. ובכל זאת.
מירב (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
ניסחת היטב את שתי הדרכים שבהן ספרים עוזרים לנו (לי) להתמודד עם היום-יום.
גלית (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
לגמרי מזדהה רק שאלה.מה הביא אותך לחשוב שמדובר באמריקה? אכן ליוצרים אמריקאים יש נטיה להתיחס לשאר העולם כאילו הוא לא קיים אבל אני לא זוכרת שזה הרושם שקבלתי מהסדרה הזאת
פואנטה© (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
צודק. 592. חצי מרתון.
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
בלו-בלו, גם אותי הם לא תפסו. כנראה שלא קראתי את הנכונים, או שפשוט לא הייתי מוכן.
דושקה, מסתבר לי עכשיו שלא ממש עניתי על השאלה למה אני קורא מהר ובולע בלי ללעוס. אין לי תשובה. אולי אני מכור.

ופואנטה - אלף עמודים? לא שמתי לב
פואנטה© (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
אלון, זה 1000 עמודים. יש לך מדבקה 42.2 על הרכב? טוב, אני לגמרי יכולה להבין איך אפשר לצלול לתוכו אבל זה לקח לי נצח, אולי בגלל שהייתי צריכה להשאיר עין תורנית ורגל אחת על הקרקע כדי שהבית לא יישרף...לגבי השני, למה למהר? קח פסק זמן. הוא קצת סובל מסינדרום הסנדוויץ של טרילוגיות לטעמי והמרדף יהיה יותר מעייף...
dushka (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
אני קוראת ממש ממש לאט אבל מאותן שתי סיבות בדיוק.
בלו-בלו (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
הזדהתי לחלוטין עם החלק הראשון של הביקורת. אבל ספרי פנטזיה בדרך כלל לא תופסים אותי. שר הטבעות הוא יוצא דופן אצלי מהבחינה הזו.
אב''פ (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
ישששש מישהי שאומרת שהיא קצת דומה לי תני חיבוק, אחותי :-)
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
no fear - אני לא יודע על הספרים האלה. הספר הזה, ספציפית, היה טוב. תנסי ותראי. אולי זה רק אני. מצד שני- כמעט כל מי שכתב פה ביקורות לפניי עף עליו. כנראה שבצדק. זבאללה הוא לא.

ו-yaelhar - אני בהחלט מבין איך הוא היה יכול לעייף. אבל בכל פעם שהיתה לו בטן רכה, הוא הצליח - לפחות אצלי - לנסוק מחדש. והסוף שלו ממש מצויין.
yaelhar (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
התפעלתי ממנו פחות ממך. הוא קצת עייף אותי, למרות הדמיון הרב והכתיבה הטובה.
no fear (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
אני קצת דומה לאב"פ. כלומר, אני אוהבת את הספרים עצמם כשאני קוראת אותם, אבל אני צריכה ממש להכריח את עצמי בזמן הקריאה כדי להמשיך. ספרי מסעות ומלחמות כאלו הם לא בשבילי, אני צריכה דברים עסיסיים הרבה יותר.
ביקורת טובה!
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
הרגשתי כמוך עד לא ממש מזמן. עבר לי. "ההוביט" ו"שר הטבעות" הם ספרים נפלאים, לא רק סרטים מרהיבים. ויש עוד לא מעט יצירות כאלה, שקשה לי להאמין שמישהו יכול להשתעמם מהן. כדאי לך לתת להם צ'אנס נוסף.
אב''פ (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
אני מקנא בכאלה שמסוגלים לקרוא ספרים כאלה. לא שאני לא יכול להפעיל את הדמיון שלי בשעה שאני קורא אותם אבל אני מוצא אותם פשוט משעממים אותי, אני מעדיף להתקל בעלילות כאלה (דוגמאת "ההוביט" ו-"שר הטבעות") רק כשאני בוחר לצפות בסרטים, אם בכלל.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ