ביקורת ספרותית על שומרת הדרקונים מאת קרול וילקינסון
ספר בסדר

---

איזה ספר.
מקסים, ממכר, קצבי...ומאכזב.
בסופו של דבר, מאוד מאכזב.

הסיפור מתחיל בצורה נחמדה, מסופר על השפחה שמשרתת את שומר הדרקונים האכזר, שמעלליו מתוארים לאורך החלק הראשון של הסיפור, מנקודת המבט של השפחה.
כשהשפחה הצעירה נכנסת למכלאת הדרקונים, קשר מיוחד מתחיל להירקם בינה לבין אחד הדרקונים. מאז הסיפור נהיה טוב יותר ויותר.
הבריחה הנועזת, הקרבות האמיצים, המסע המפרך, והקשר שבין הילדה לדרקון מתהדק. וזאת בדיוק הבעיה. הדרקון והילדה עוברים מסע ביחד, מצילים אחד את השני, שומרים אחד על השני
ומוכיחים נאמנות. לפחות הילדה.

ספויילרים רציניים ועצבניים, זהירות!
ואז מגיע אדון דאנזה, ופשוט זורק את הכל! הוא בוגד בפינג עם שומר הדרקונים שהוא אפילו לא שומר דרקונים אמיתי, ובורח.
ופינג נשארת בדיכאון. בחלק הזה הייתי בטוחה שוונג צאו רימה את הדרקון, לא רציתי להאמין שקרול וילקינסון פשוט הרסה את הספר שלה. אבל מתברר שכן.
ומה שהכי הפריע לי, הוא שפינג סולחת לדרקון כל כך בקלות!
סוף ספויילרים עצבניים

אני מזכירה לעצמי שאני לא יכולה להתפרץ בכתיבת ביקורת, ומצנזרת את הקללות.

לדעתי הספר היה יכול לקבל אפילו חמישה כוכבים ללא הסוף המרגיז.
אני מקווה שתבינו למה נתתי לו רק שלושה. בגלל הסוף, ובגל לההתחלה הצולעת מעט. אני אקרא את הספרים הבאים בסדרה, אבל ללא ציפיות רבות.

» ביקורות נוספות של הלוחמת
» ביקורות נוספות על שומרת הדרקונים