ביקורת ספרותית על מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים מאת מרי אן שייפר
ספר מעולה

---

ספר מקסים. אני מאד אוהבת ספרים על עיירות קטנות ומקסימות, ותמיד חולמת בעצמי לגור באחת (למרות שבעלי טוען שאחרי חודש שם אשתגע). הספר הוא שילוב מהנה של היסטוריה, הומור, אנושיות, אהבת האדם ואופטימיות. הספר מתרחש בשנת 1946, לאחר סיום המלחמה. ג'ולייט אשטון היא סופרת שמחפשת נושא לספר חדש, ומוצאת אותו בסיפורם של תושבי האי גרנזי, מאיי התעלה הבריטית, שכבשו הנאצים. הספר כתוב כסדרה של מכתבים ומגלה בפנינו אט אט את סיפור חייהם של תושבי האי בזמן הכיבוש, התמודדותם עם המחסור הגדול במזון ובמוצרים בסיסיים, הפחד מהנאצים, שליחתם של הילדים לאנגליה בתקופת הכיבוש (חמש שנים!) על מנת להגן עליהם, דרכי התמודדותם וסיפורי גבורתם, ולצד כל אלו ההנאה ממועדון הקריאה והתמיכה ההדדית. חברי המועדון מקסימים, מצחיקים ואמיתיים, וג'ולייט, לאחר תקופה מסויימת של חלופת מכתבים בינה לבין חברי המועדון, מגיעה לאי ומתאהבת בו.
למרות שאני לא כל כך אוהבת ספר שמבוסס כולו על מכתבים, את הספר הזה אהבתי מאד. הוא מלא הומור ואהבה, מצחיק ושנון, ומצליח להעביר את התחושה הקשה שהייתה באי בזמן הכיבוש, ואת היופי של האי ושל אנשיו.
מומלץ ביותר.

» ביקורות נוספות של גל
» ביקורות נוספות על מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים