אח של אמא שלי עבר לדרום אפריקה בשנות השבעים, התחתן עם לבנה אפריקנרית והקים משפחה בלונדינית לתוך האפרטהייד. הייתה להם עוזרת ומטפלת שחורה והוא חי עם המצב בשלום. זו הסיבה שעד גיל מבוגר ראיתי את דרום אפריקה דרך העיניים שלו: ארץ שבה גרים בוילות פאר ענקיות, עם בריכה, שרוב התושבים בלונדינים לבנים, שיש שם הרבה כסף והרבה יופי. הדוד שלי עד היום לא רואה את האפרטהייד בתור חטא גדול, כי הוא, הרומני העני, הרוויח מזה הרבה מאוד כלבן בהיר בארץ שבה הצבע הוא הכל. קראתי לא מעט ספרים על דרום אפריקה ובהיותי ישראלית, קל לי להשוות למצב באיזורינו או לתקופה הנאצית כדי לחוש את מה שקרה שם. וזה מה שתקבלו בספר: ספר מתח מעולה עם ידע חדש. מה זה דרום אפריקה, איך התנהלו החיים שם בשנות החמישים וכמה כוח הייתה למפלגה הלאומית ברשותו של בותה הגזען בעיצוב הארץ ותושביה. את המסקנות האינטלקטואליות תסיקו לבד והסופרת נותנת הרבה מאוד מידע כדי שתפעילו חשיבה ודימיון.
נודה שגם אנחנו שופטים אינטיליגנטציה ויושר פוטנציאלי של בן אדם לפי הצבע. גם אנחנו מזהים שחור עם נחשל ולבן עם קדמה. הספר הזה הוא גם הזדמנות פז למאבק עצמי נוסף בדרך לשחרור מהרעל שאכלנו בעולם הזה מאז שנולדנו.















