ביקורת ספרותית על בעלי לא בבית מאת מירב הלפרין
ספר מעולה

---

תודה לך, מירב הלפרין! תודה מכל הלב! כל כך נהניתי לקרוא את "בעלי לא בבית" שאין לי מילים. קראתי אותו "בנשימה אחת" כמו שאומרים, בתוך ארבעה או חמישה לילות, ונהניתי מכל רגע. צחקתי המון - כמו שהרבה זמן לא צחקתי מקריאת ספר - ולכן אני מודה לך כל כך.

אני חושבת שאפשר להכריז בביטחון רב: מירב הלפרין היא עירית לינור החדשה - והמשופרת.

הספר באמת מקסים, מתוק, כובש וכל כך קריא. גם היה נפלא מבחינתי לקרוא סוף סוף ספר בלי אף טעות הגהה, ועל כך מגיעה התודה להוצאת "ידיעות אחרונות" שהוציאה לאור את הספר והקפידה על ההגהה. רואים שהם שילמו למישהי שתעשה הגהה עם "עיני נץ".

חשוב לי לציין שהגעתי לספר אחרי שקראתי את הספר "על החיים המאושרים" של לוקיוס אנאיוס סנקה ומיד אחריו את הספר "המנטליות של הנפש: הפילוסופיה של דורון בראונשטיין" של דורון בראונשטיין, מתוקף לימודיי. למרות שאלה ספרים דקים יחסית לפילוסופיה, הם היו כבדים ועמוקים (מדי) ורציתי בדחיפות משהו קליל - ולשמחתי קיבלתי יופי של קלילות ואסקפיזם. ואגב, כמו ש'פילוסופיה' צריך לדעת לעשות, גם 'טיסה' צריך לדעת לעשות, והלפרין מצטיינת בכתיבת ספר ה'טיסה' המקסים, הקריא והכובש הזה.

ורק שתי הערות בונות למהדורות הבאות של הספר שוודאי ייצאו לאור בעתיד:
1. באחד העמודים מוזכרת המעצבת בטסי ג'ונסון וכתוב שהיא מעצבת אנגלייה. זו טעות. היא מעצבת אמריקאית.
2. הציור שעל העטיפה הוא מקסים אבל כל כך לא נכון לספר. בספר מתוארת אישה מודרנית שמכורה לבגדי מעצבים ומוזכרים המעצבים והלייבלים הכי הכי. לעומת זאת, בעטיפה הקדמית מראים מישהי עם נעליים גרועות, עם קיפול ארכאי - מהסוג שהיה נפוץ באייטיז - בשרוול הז'קט (מהסוג ששום אשת עסקים תל אביבית שמכבדת את עצמה לא תלך איתו) ועם צמיד צהוב איום. חבל. כי העטיפה לא משקפת בכלל עד כמה שהספר מצוין. גם הגמד שבעטיפה מייצג רק דמות אחת בספר. מה עם הדמות של אביב? מה עם עמנואל? למה לא להראות אותם?

אבל מה זה משנה. העיקר ש: עירית לינור, מאחורייך!

» ביקורות נוספות של פסיכולוגית
» ביקורות נוספות על בעלי לא בבית