ביקורת ספרותית על המעניק - המעניק #1 מאת לויס לורי
ספר טוב

---

אח שלי, בן 12.5, שונא לקרוא ספרים. ואני קולטת אותו יושב וקורא את הספר הזה כל ערב, ואז אני אומרת לו מה איך הספר?
והוא אומר לי שהוא.פאקינג. מעניין.
הבנאדם שונא ספרים !!!!
הוא משתעמם מהספרים הכי טובים ומעניינים בעולם ופתאום הספר הזה מעניין?? חייב להיות בו משהו.
אז אמרתי לו - תביא שנייה להסתכל על מה שכתוב מאחורה ...
ואיכשהו מצאתי את עצמי בעמוד האחרון של הספר.

מצאתי די בקלות את הסיבה שבגללה אח שלי אהב את הספר - הוא כתוב בצורה פשוטה נורא.חלק מהמשפטים שהאנשים בספר הזה אומרים נשמעים כמו קטעים שילדים כותבים ביסודי: ראיתי חתול. הוא היה שחור. החתול הלך. הייתי עצוב בגלל שהחתול הלך.
אבל זה חלק מהקסם של הספר.. זה הופך אותו לאמיתי. הסופרת מצליחה ליצור עולם שבו לאנשים אין רגשות, והיא עושה את זה לא רע.*ספוילרים *------->


אבל בקטע שבו ג'ונס מקבל את הזכרונות היא קצת פספסה לדעתי, הייתה לה הזדמנות להעצים את כל הדברים שג'ונס מקבל,ולא לתאר רק סיטואציות פשוטות כמו פיל שצדים אותו, מזחלת בשלג. בתור התחלה זה בסדר, אבל הלאה היא יכלה לתאר דברים יפים או נוראים כל כך...ואפילו שכשתארה את המלחמה. אם לא הייתי יודעת מה זה מלחמה לא הייתי מבינה מהספר מה כל כך נורא בה.

היא פספסה גם בקטע עם פיונה...כל הספר אתה מצפה שיקרה בינה לבין ג'ונס משהו, והיא דווקא קירבה בין ג'ונס וגבריאל. שלא תבינו אותי לא נכון, אהבתי את החיבור בינהם הוא פשוט לא כזה מעניין.אתה לא יכול לנהל שיחות עם תינוק ...
ומאוד חיכיתי שיהיה משהו בין ג'ונס לפיונה. בסרט הם לא דילגו על הקטע הזה. אני לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל הסרט והספר די משלימים אחד את השני.
פשוט הרבה דברים בספר לא מתוארים כמו שצריך אבל בסרט כן ,
ולהפך-למשל אשר , יותר אהבתי את הדמות שלו בספר. אבל יותר אהבתי את פיונה בסרט.
(אפילו שכאילו ברצינות הם נראים לכם בני 12?!)

אבל עזבו את כל הבעיות שבספר, הרעיון שלו מדהים. כי כשאתה חושב על זה לעומק זה גאוני- אם רוצים להפטר מהפשע והאלימות והמלחמה צריך לוותר על הדברים הטובים שבלעדיהם כל הדברים הרעים לא היו קיימים...
למשל הרגש של האובדן,איך שזה מרגיש לאבד מישהו - זה לא היה קיים בלי האהבה.
אם רוצים לוותר עליו צריך לוותר גם עליה.
מה עדיף ? עולם בלי כל הרגשות האלה או עולם שבו הם קיימים?
זו הדילמה שג'ונס מתמודד איתה, כשהוא פוגש גם את הצדדים הטובים של הזכרונות - אהבה, תקווה, אושר... וגם את הרעים שבהם - כאב, סבל, בדידות...
והוא לא יודע אם מי שהקים את העולם הזה עשה בשכל שהוא ויתר על זה, או לא .
בסוף הוא מחליט שלא.

ספר קצר, אבל יפה שלא הייתי מוותרת עליו.

» ביקורות נוספות של המכשפה
» ביקורות נוספות על המעניק - המעניק #1