ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 5 באוקטובר, 2011
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
ג'ונס חי בעולם מושלם: החיים מסודרים ומאורגנים, אין רעב, מחלות או אי ודאות אחרת. כל יחידה משפחתית מטפלת בשני ילדים - אחד מכל מין - שצריך להגיש בקשה כדי לקבל. יום הילדות האחרון הוא חגיגת ה - 12 ומאז אין חשיבות לגילו של הבוגר. ואין אלימות! בכלל! והשיוויון מושלם.
נראה לכם שזה עולם שכדאי לשאוף אליו? מן הסתם אנחנו לא יכולים לראות את יופיו. כי משהו בסיסי וחשוב נמנע מתושביו: בחירה. החיים הנוחים מגיעים עם הסדרה קפדנית של כל תחומי החיים: מבן זוג, עיסוק, ילדים, מקום מגורים ועד הדרך בה תחיה בזיקנתך. כל אלה מתוכננים לפרטי פרטים, וכדי להשיג את ההשגים שמניתי אי אפשר להתיר רגשות עמוקים, ואי אפשר להתיר חוויות פרטיות כמו זכרונות וצבעים.
לרגעים הספר הזכיר לי קצת את הקיבוץ בשנותיו הראשונות: ההנחה של החוזים והמקימים אותו שאפשר לחיות בשיוויון מוחלט, להימנע מרגשות פרטיים (כמו הורות) להימנע מקניין פרטי ובכך להקים עולם אידאלי. הניסיון המר של הקיבוצים אז מלמד את מה שמלמד הספר הזה: לנסות להתגבר על הטבע האנושי באמצעים מלאכותיים דומה לנסיון לסתום חורים בסכר במגבות נייר: זה יתפרץ ויסחוף אותך איתו.
אהבתי את הספר. הוא כתוב היטב, בעדינות רבה, ולמרות שאפשר להבין את מה שמכבסת המלים של העולם ההוא אינה אומרת בפרוש, המחיר אותו צריך לשלם עבור החיים הצפויים והנוחים, מחריד.
אני חושבת שאין דבר שאני מתעבת יותר מאלימות (וכמובן התוקפנות המקדימה אותה). אבל אם הייתי צריכה להחליט - עולם בלי תוקפנות ואלימות או עולם בלי רגשות ובחירה - לא הייתי מהססת להשאיר את הראשון. אבל אולי בחירתי היתה שונה לו הייתי סודאנית...
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 13 שנים ו-11 חודשים)
תודה, שין שין.
|
|
|
שין שין
(לפני 13 שנים ו-11 חודשים)
אהבתי את משפט הסיכום.
ספקנית עד הסוף.
|
|
|
yaelhar
(לפני 13 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, אנקה
|
|
|
אנקה
(לפני 13 שנים ו-11 חודשים)
ליעל האולי בעתיד סודנית:)
ביקורת שמעוררת מחשבות בלב אנשים.
תודה. |
14 הקוראים שאהבו את הביקורת
