ביקורת ספרותית על הדרך לעין חרוד מאת עמוס קינן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 7 באוקטובר, 2014
ע"י יקירוביץ'


כשאנחנו מהלכים על הארץ אנחנו רק טועמים מהאמת הפנימית החבויה עמוק-עמוק באדמה שכדי לרדת אליה, דרוש כמובן לחפור, ותוך כדי כך לשחרר שדים רועמים שלא היינו רוצים להודות בקיומם ולהתמודד עם הפחד מהם. אבל גם כשאין חפירות, השדים שם באולמות הענק התת-קרקעיים רוחשים ומסתובבים באי-נחת מתמדת ומידי פעם גם מצליחים לשחרר איזו טעימת אמת המתנשאת לגובה רגלינו.

עמוס קינן לקח יוזמה וחפר. חפר וחפר, והגיע לעומקים שאנחנו לא רוצים לרדת אליהם. ושם הכל מסתבך. אין טוב ואין רע, אדם הוא פעם אחת כובש, או רוצח מיומן, ופעם לאחר מכן נתון תחת מרדף של החזק והדומיננטי. כל אחד הוא בן-זונה בזמנו, לפעמים זה טוב לנו, לפעמים זה רע לנו. סגנון הכתיבה של קינן לא חוסך, מצד שני לא מפליג בתיאורים. המתואר יכול להעביר צמרמורת, הנאות מין יחד עם הרג ודם, חירבון עם השבוי, ומרחק קצר מלהרוג את מי שלצדך. בעולם העמוק, אחרי שהייתי הבן-זונה שכבש וגירש מכאן את הערבים, היה הכפר הערבי למולדתי, ותל-אביב הייתה מולדת לערבי. טיילנו בוואדי ביחד והיינו חברים ועשינו פקל קפה תחת עץ התאנה. תחת המשטר הרודני החדש שמחסל כל בוגד, יהודי גם ערבי, אני והערבי שותפים לדרך הזאת אבל אויבים במחוזות נפשיים אחרים, בויכוחים שעדיין נשארים בינינו. האם ידידות בהווה יכולה באמת לחסל עוינות דו-צדדית שהיא גורלו וגורלי? לא בעלילה. יש רבדים ומגירות ובכל אחד מהן שרוי הרגש המתאים לה.

כולנו אינטרסנטים, כמה שמובן מאליו להגיד את זה, אבל כאן זה נבחן מנקודת מבט נוספת. קינן, שלחם בשורות הלח"י לפני ובזמן במלחמת העצמאות, ביקר את שלטון מפא"י ולאחר מכן היה ידוע כקוץ בתחת בשל דעותיו השמאלניות וגינוי המשטר הישראלי, מעל לכל אני חושב, אהב את הארץ ואת הנוף, וזה גם ניכר בכתיבתו. בדרכו לעין חרוד הקיבוץ החופשי האחרון, הוא מתאר כבן בית את הפרדסים ואת הערים ואת הכפרים שישנם בדרך המסוכנת והמטורפת.
אני אוהב לנסח שאלות כדי להבהיר מה שצריך לענות עליו. כאן השאלה לדעתי היא- אם כולנו צריכים להיות בני זונות כדי להשיג את מה שאנחנו רוצים, לפחות בהקשר הלאומי והמדיני שלנו, מה הופך את האקסיומה שאת המשטר הטוטליטארי יש לחסל, לאקסיומה? אם בכל מטרה שלא ננסה להשיג האמצעים הם פסולים, מה ההבדל ביני לבין הרודן? או ביני לבין הערבי? כולם יכולים להיות אכזריים. אני לא רוצה להזכיר את כמות הפעמים (מה גם שלא ספרתי) שהגיבור לא רחוק מלחתוך למישהו את האוזן כדי להשיג את מה שהוא רוצה. התשובה אני מניח כרוכה בכיצד אנחנו רוצים לחיות בסופו של דבר. אבל הדרך לצערינו הרב תמיד מונחת לפנינו, ויש ללכת בה כך או אחרת, גם אם יהיה כאן הטוב ביותר. ואם אני קושר ידידות עם מישהו לצורך האינטרס שלי, זה מעלה דרגה את ההצדקה המוסרית למעשיי באופן אוטומטי?

מדוע כל זה במעמקים? מפני שבינינו, האזרחים הפשוטים וגם כן היושבים בממשלה, אף אחד לא מוכן להודות בזה שהוא בן-זונה. קינן מציג את הספר כאילו זו הייתה הנחייה מוקדמת לכל הדמויות להודות באמת, ולכן מתאפשר לו להגיע למחוזות העמוקים, להציג את המורכבות של צדקת הדרך של הנראטיב הציוני, וגם של הנראטיב הערבי. האותנטיות הזאת, ההקרבה של הכנות על מזבח הקדושה, מראות לנו שהטוב הוא היפה בעינינו, האויב הוא המכוער, אבל האויב הזה יכול להשתנות. לפעמים יהיה הוא גם בן עמינו. דעות של טוב ורע דינמיים שאנחנו פוחדים לחשוף כדי להיאחז בטוב ורע שרירותיים, העוגן הבטוח, עמוס קינן חושף כאן בעירום מלא.

אם שמעתם שהספר הזה הוא דיסטופיה? אז כן ולא. כן, כי בסיפור משטר טוטליטארי ואכזרי שרוצח את כל מי שמעז לעבור את השער או לקום נגדו. לא, שזה לא ממש לא אבל בכל זאת, תיאורי האופי של המשטר לא עומדים במרכז ולא מתוארים לפרטי פרטים, כמו בהשוואה לספרי הנבואה הגדולים "1984" לאורוול ו"עולם חדש מופלא" להאקסלי. המשטר הוא פשוט נתון לא מורחב, הוא עובדה קיימת, שמסתכמת רק בזה שהצבא שולט בהכל ונמצא בכל מקום. זאת ועוד, בספרים הנ"ל מדובר בנבואה הנוגעת למין האנושי כולו. במקרה של "הדרך לעין חרוד", הרומן מתמקם כאן בסיפור הארץ-ישראלי שלנו, ומעמיד אותו לביקורת.
אפשר להפליג ולהפליג. אבל ההפלגה אחרונה שיש לי לומר ואני לא אחד שכותב כך בביקורות, זה אחד הספרים המצויינים שקראתי.

(נ.ב. תודה לאיל מהאתר שמכר לי את הספר הנדיר כשלא הצלחתי למצוא אותו בשום מקום אחר).
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
יקירוביץ' (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
רץ- תודה רבה. ממה שידוע לי הוא היה דמות צבעונית ביותר.
מעניין אותי מאוד מה תחשוב אתה על הספר הזה.
יקירוביץ' (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
חני- תודה רבה.
יקירוביץ' (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
נעמה- נשמע לי מתאים.
רץ (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
סקירה מצויינת - לא קראתי את הספר - אבל לדעתי רק קינן שהיה בלח"י ופנה לשמאל יכל לייצר מרכבות שכזאת
חני (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
הביקורת מצויינת אחת היפות שלך גורם להרבה מחשבה. ונעמה הבאת כאן משפט מדהים
"לבעבע לך בקלחת"
נעמה 38 (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
חברות מקהה את הרגש לטינה. אבל היא יכולה לבעבע לך בקלחת בשקט בלי לגלוש שניםםם
יקירוביץ' (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
וחברות, גם לא?
נעמה 38 (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
ידידות לא מחסלת עוינות בשום מקום.
יקירוביץ' (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
תודה שונרא, אין כמוך.
שונרא החתול (לפני 4 שנים ו-2 חודשים)
זו שעת לילה מאוחרת בערבו של חג, לא הזמן המתאים לי לדיונים פוליטיים
ולכן אתייחס רק לעניין הזה של האוזן.
http://www.youtube.com/watch?v=DohRa9lsx0Q

וגם אני לא אפליג, אז רק אומר שכתבת ביקורת מצוינת.






©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ