ביקורת ספרותית על ספר דברים מאת דוד צבי הופמן

---

***





שבוע טוב שהיה לי עם משה רבנו היה השבוע בו מת כי מאז נהפך למיתוס. אף אחד לא הזכיר את מראה הדרך למעלה הר נבו, רק כתוב שהוא עלה שם והסתכל על כל הארץ לאורכה ולרחבה. אך הדרך עפר תלולה הייתה ורצופה באבנים, מעט החלקות, והרבה בכי. מה נורא שאדם צריך לעלות עלייה תופסת שרירים לקראת מותו, העונש הוא כמו סיזיפי. בדרך משה תוהה תוך שהדמעות הרכות מתחילות לזלוג מעיני המנהיג הבלתי מעורער. אין דרך לסטות מן המחשבה למה כל זה, ולמה כך קרה. מבחינתו של משה עבד יהוה גזר הדין כבר נקבע ואין לו כל עניין להתווכח. נותר לו רק להתווכח עם עצמו. אין עוד דרך להפיג את הבדידות שצועק מעלה ההר. למעשה הדרך למותו היה הזמן היחיד שהיה לו לחשוב עם עצמו, עד אז היה עסוק בלהנהיג את העם.

מה רעים הם סיפורי החיים של המנהיגים, שכולם חודרים לחייהם ומבקשים תשובה ותשועה ואין להם רגע למצוא לעצמם את התשובות. אולי אני שייך רק למדבר אומר לעצמו משה, אולי הוא חלק ממני ואני חלק ממנו. אולי אינני קרוץ מימי שלום ואדמת הארץ המובטחת אלא נולדתי רק לתקן סיבוכים בלתי אפשריים. אולי הייתי רק הגשר למדינת האפשרויות וכאן אני נגמר ואין לי יותר תפקיד בעולם הזה. אולי זה העיקרון והסלע בכלל לא היה עיקרון. אולי אני קשה כמו הסלע, וכעת זה הזמן היחיד שלי להיות רך ועדין כמים.

הוא נפגש בי לפני הפנייה האחרונה במעלה. אוכל להעיד שעיניו ומה שסביב להן היו לחות ואדומות מבכי. אני אינני מלאך, אלוהים כנראה יהרוג אותך בכבודו ובעצמו, אמרתי לו. לא היה לו נעים שאדם זר חודר לרגעיו הפרטיים, אבל הייתי ניצב שם ומה כבר אוכל לעשות. הצגתי את עצמי, והוא הציג את עצמו במבוכה משום שבעוד רגע כבר לא יהיה מי להציג. הזמנתי אותו לשבת ולהישען על הסלע, והוא ישב שם בשקט ופניו החלו לחזור לצבעם הרגיל.
אמרתי לו, אתה שהיה לך הקשר הטוב ביותר שהיה ושיהיה לאדם עם אלוהים, האם חשבת אי פעם למרוד בו? חשתי במבטו החושב. למרוד בו, הוא אומר לי, ומי יהיה במקומו? אתה, עניתי. אני? הוא אמר. חלילה וחס שאציב את עצמי במקומו של אלוהים. אני רק השליח שלו. ומי אתה שתעז למרוד באל? אמרתי לו אני כבר מזמן מרדתי באל, כעת זה רק אני. כמו שהיית שרוי עכשיו בעליה להר הזה, האם לא הרגשת שאבן נגולה ממך פתאום כשהיית כולך לבדך? אכן, הוא אמר, אבל זוהי אינה הדרך. זוהי הדרך למוות, ואני עבדתי את ה' בחיים, כל חיי. אתה דווקא במרד שלך באלוהים בחרת למות. אמרתי לו נכתבו כל הדברים אשר אמרת לעם, ונחתם הספר בשם ספר דברים. הרי ברור שזה שאתה אמרת את הדברים לא אומר שאתה הסופר, אבל אין איש יודע בעצם מי הסופר. הוא חשב על משמעות הדברים שאמרתי ושאל אם אני מהעתיד. עניתי בחיוב וציינתי תאריך, והוא אמר: אתה מדבר עמי בעודי בן מאה ועשרים שנה. אם תרצה לחשוב עליי בעוד שלושת אלפים שנה, יוכל להיות שייראה הגיוני אם תראה לנכון למרוד באלוהים.

» ביקורות נוספות של יקירוביץ'
» ביקורות נוספות על ספר דברים