1. גוף שלישי

זה היה בשלהי גיל אחת עשרה, כשהיא כתבה לראשונה סיפור.
משהו על פנימיה שמבוססת על הגרלות, היה שם גם משהו על ספר עב-כרך.
היא לא זוכרת אותו בדיוק.
זה היה צהריים כשאחותה קראה את הסיפור לחברה שלהן בקול רם, כשהיא הגיע לחלק על הספר עב הכרך הן נקרעו מצחוק.
היא זכרה בדיוק איך היא הרגישה.
מאז היא לא כותבת יותר על ספרים עבי כרך, אלא בעל כורחה, זה מרגיש לא נכון גם עכשיו, לפחות היא הצליחה להכניס משחק מילים לא מוצלח על כרך וכורחה.
בכל אופן, מאותו הרגע היא לא כותבת יותר על ספרים עבי כרך. או בגוף ראשון, גם לא את החוויות או הזיכרונות או את האוטוביוגרפיה. הכל בגוף שלישי, ספק היא.
כדי שכשמישהו יצחק לה על הסיפור, היא תוכל לצחוק ביחד אתו.

נכתב לפני 10 שנים ו-8 חודשים

2. מספר דרכים לתפיסת אוטובוס

האוטובוסים מלכלכים את הנפש
אך גם לא הנהג יוכל להגיד בביטחון מלא היכן בדיוק נמצא הרפש
גם לא האוויר היוצא מהמאווררים הקטנים הניתנים לכוונון באופן חלקי
לא יצליחו למלא את החלל שנפתח ברגע העליה לאוטובוס באופן מעשי.

נוסע בצידו הימני של תהום הנשייה במובנו הרחב
כי אם הכביש הוא הזמן והמרחב
אז האוטובוס הוא המשבר הקיומי
אנשים שונים, אותה הדרך, באופן יום-יומי.

כשנפתח תא המטען מכניסים לתוכו את ההוויה
ומי יעז ויגיד שנסיעה באוטובוס היא חוויה
מה שששנוא עלייך אל תעשה לחברייך.
היזהר לבל תיתפסנה אצבעותייך.

על המושבים יושבים
גב משענת פנים, גב משענת פנים
על הרגליים עומדים
כתף לצד מעקה לצד תיק לצד מדים

כמה אנשים כבר ישבו וישבו על אותו מושב מרוצץ
האוטובוס הומה, אסור להגיד מפוצץ
לפחות לא מאז ימי ההתקוממות השנייה בערבית
בשביל לפתוח את החלון (הזדמנויות) צריך למצוא קודם את הזוית.

ביום ראשון וחמישי כמות מעל הממוצע של חיילים
המושבים הראשונים נמצאים (משתמשים) באותם חיתולים
תינוק בחסות אמו
זקן בחסות האל בעודו ובעצמו.

ובתחנה הטרמפיסטים משחקים תפקיד משני
טרמפים הם כמו אוטובוס מצידו השני
ומי שחיכה לידי אז בתחנה החכים ואמר:
"החיים הם מה שקורה בזמן שמחכים לאוטובוס"
אך האמת היא
שאוטובוס הוא מה שקורה בזמן שמחכים לחיים.

נכתב לפני 10 שנים ו-8 חודשים