ביקורת ספרותית על מדריך הטרמפיסט לגלקסיה - מדריך הטרמפיסט לגלקסיה #1 מאת דוגלס אדאמס
ספר מעולה

---

לפני קריאת הספר הזה, אני חייבת להודות - הלהיטו אותי. "משמעות החיים היא ארבעים ושתיים!", "אני הוא אלוהים ויש לי 42 דברות!", "מגבת!", ועוד שלל משפטים מצוטטים שבסופו של דבר, לא הרסו לי במעט מההנאה של הספר, גרמו לי לרוץ לספריה לפני שבעה חודשים ולקחת אותו.
ואז להחזיר אותו.
אני לא בטוחה למה, אבל אז הוא לא נראה לי מצחיק. לא קלטתי את הבדיחות. ההתחלה שעממה אותי.
לבסוף, אחרי שחברה שלי אמרה שהיא שמה רפראנסים מה"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" בעבודה שלה במנהל עסקים (וכך גם את החבר הדמיוני שלנו, ששון [~אבל ששון אמיתי~]), החלטתי שאני באמת צריכה לקרוא אותו.
אין לי מושג למה, אבל שבעה חודשים אחרי, פתאום קלטתי הכל. הבדיחות (ממש על ההתחלה) גרמו לי לגחך או לצחוק בקול. וגמעתי אותו במהירות. הסיבה שלא שמתי ביקורת לספר הזה קודם לכן, ולמען האמת, סיימתי אותו ביום כיפור, הייתה שקראתי אותו בפערים כשהייתי בחו"ל לפני שבוע וחצי ואחרי שחזרתי משום מה הקריאה נקטעה.

אז אמא שלי לא הייתה מרוצה במיוחד כי לאורך כל היומיים התפקעתי בצחוק ברנדומליות מוחלטת ואז שתקתי. אבל לא נורא~

"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" או, במילה אחת - "המדריך", כמו שמכירה אותו רובה הגדול של קהילת הגיקים, מגולל את סיפורו של הניצול האחרון מהפיצוץ או מה שלא יהיה שהחריב את כדור הארץ, ארתור דנט. בזמן שהוא מגלה שהבחור שהכיר כמעט שש שנים הוא חייזר ושהוא בן דודו הרחוק של בחור עם שני ראשים.
אה, ושאם הוא רוצה לנסוע ביקום כל מה שהוא צריך זאת מגבת. וכמובן, המדריך.

ולא צריך הרבה דברים כדי להסביר את זה. העלילה הייתה נוקשה, לכן היה מאוד קשה להכניס קטעי קומדיה אליה, אבל דוגלס עושה את זה בצורה מקסימה (ראו עמ' 43- "ניו יורק איננה. שום תגובה. ממילא לא האמין ברצינות שהייתה קיימת איי פעם"). למרות שזה היה העמוד היחיד בספר שהיה בו קטע שאפשר לקרוא לו מדכא, אם בכלל, אבל טוב, כל הספר הזה הוא פארודיה אחת גדולה ומקסימה.

הוא אכן מטורף, הדמויות בו צבעוניות ומשעשעות גם אם לא הכי אנושיות שבעולם, אבל התמודדתי עם זה, כי אני אוהבת את העובדה שנראה שכמעט כל הדמויות בדיכאון משעשע.
כלומר, חוץ מהמחשב.
הוא פאביולס. הייתי מצטטת אותו אבל לצטט אותו עשוי לגרום לאנשים לרצות לירות בעצמם.
אז כן, הדמויות מדהימות. הצמד, ארתור ופורד, לא הפסיקו לגרום לי לחייך, וגם טליריאן וזאפוד ואם אני אמשיך לזרוק שמות זה בחיים לא ייגמר.
אה, אבל אני חייבת לציין את מרווין. הבחור הזה (רובוט, אבל טוב נו) הוא המודל שלי לבן זוג מושלם [אפשר לכבות אותו D:]. טוב, לא *רק* בגלל זה.

וכלומר, כל מה שאני יכולה לומר זה "אהבתי, אהבתי, אהבתי". כי פשוט אהבתי את הספר הזה. גם עם סיבה וגם בלעדיה. הוא היה מצחיק, מקורי, ומיוחד. הדמויות שלו צבעוניות ומקסימות ופשוט נהניתי מכל רגע. לא היה רגע שחשבתי לעצמי "הוא משעמם, אני מניחה אותו."

מה שגם, הוא מביא תיאוריה משעשעת במיוחד על העולם והיצירה שלו.
כן. הייתי חייבת לציין את זה. כי עכשיו אני מפחדת מעכברים הרבה יותר משאי פעם פחדתי.

זה ספר מקסים, מלא בקטעי הומור משעשעים ומעלי גיחוך, ואני מאמינה שהספר הזה יעשה את היום של הקורא לבהיר יותר. הוא פארודי, משעשע, מלא בפינגווינים בטוחים לחלוטין ורובוטים מאני-דפרסיביים - זה לא היה ספויילר!
אני חושבת.
טוב, הוא לא מלא בהם. אבל הוא מצחיק בכל מקרה. באמת. אני מבטיחה.

ואני חייבת לומר שאני הולכת לקנות את הספר הזה - ואת ההמשך שלו. כי למרות שכבר קראתי אותו אני מאמינה שהוא אחד מספרי החובה שצריכים להיות לך בבית כדי שתיקח אותו מהמדף ותצטט ממנו בכל רגע נתון. אם להיות כנים.

» ביקורות נוספות של אנג'ל
» ביקורות נוספות על מדריך הטרמפיסט לגלקסיה - מדריך הטרמפיסט לגלקסיה #1