ביקורת ספרותית על מדריך הטרמפיסט לגלקסיה - מדריך הטרמפיסט לגלקסיה #1 מאת דוגלס אדאמס
ספר מעולה

---

לא יודעת אם לקרוא לזה חור בהשכלה, חור בקריאה - כמו שרק חופשת קורונה יכולה לספק - או סתם סקרנות, אבל השבת ביליתי עם המדריך. ואם כבר אנחנו מדברים עם מי ביליתי, אז נעתי בזיגזג ספורט-אלגנט היישר ממנו אל "המיתוס של סיזיפוס", עליו תשמעו בקרוב אם תחכו בנימוס כמובן, אבל מה שאני מנסה לומר הוא שהיה זה המשך טבעי במובנים רבים ואפילו מענג.

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה (להלן: המדריך) נחשב קלסיקת מד"ב או סתם קלסיקת קריאה שקצת מביך להסתובב בעולם מבלי לדעת מי אומר למי ובאיזה עניין "היו שלום ותודה על הדגים", מדוע יש לתקוע דג באוזן ובכלל, מדוע חוק יסוד הוא לארוז מגבת לאן שלא הולכים, ואם כבר, אז גם רצוי כזו של מרקס אנד ספנסר. ובכל זאת, הגעתי לגיל נכבד (עדיין לא 42, שהוא התוצאה האלמותית המתבקשת) מבלי לקרוא את המדריך.
אחיו למגזר באיזה אופן, "זן ואומנות אחזקת האופנוע", אגב הסתבר די מהר כשעמום מוחץ בשורות צפופות אשר בניגוד למנהגי, נטשתי באמצע הדרך, מבלי אפילו לטרוח לבדוק אם תדלק או שימן או כיוון.

המדריך הסתבר כיצירה רוויית משפטי ציטוט מעולים (כן, כן, תכף תקבלו מקבץ), עלילה בינונית לעיתים בינונית ומטה, קריצות מעולות ושנינות משובחות לעולם הספרות והפילוסופיה, קצת לעולם הטכנולוגיה ובגדול בתיבול הדיכאון של הרובוט מרווין, זה מה שגרם לי לאחוז בו עד תומו. הוא חף מיומרנות היתר (המעייפת עד בלי די!) של זן ו. ותודה לדאגלס על כך, אבל הוא כן בן דמותו ובן תקופתו, וזה איכשהו מורגש. משונה לקרוא את הספר הזה, שבו שיא ההתפתחות הטכנולוגית הוא השעון הדיגיטלי, ב-2022. למשל המדריך עצמו שמתואר בספר כפסגה עתידנית מזכיר אייפון דור שלישי אבל מסוג כבר די מעפן. סליחה אדאמס, ממש לא באשמתך. אבל
ובכל זאת. יש בו עוקצנות בהחלט משובחת על בני האנוש, על עולם שמנסה לעסוק בעצמו כאילו אין בלתו ולבסוף כל שמוקדש לו בתיאור כדור הארץ במדריך הוא שתי מילים: לא מזיק

אז אי אפשר כנראה בלי היצירה הזו בעולם
אבל באופן חצוף ובלתי מותאם ממש התחשק לי לערוך את היצירה, להחזיר למחבר (ז"ל) עם הערות וממש לחכות שיעשה שיעורי בית ונמשיך לעבוד על החומר
ועדיין

בלי פאניקה. שבו מתישהו לנסות

יאלל'ה, לפינה החביבה עלי שבסוף היקום:
"לצערי נתקעתי על כדור הארץ יותר זמן משהתכוונתי," אמר פורד. "באתי לשבוע ונתקעתי לחמש-עשרה שנים."

"אנחנו יכולים לסמוך עליו?" שאל
"כשלעצמי , אני סומך עליו עד סוף העולם," אמר פורח
"אה, כן," אמר ארתור, "וכמה הוא רחוק?"
"שתים-עשרה דקות בערך," אמר פורד

"15 שנים הן זמן ארוך למי שתקוע בכל מקום שהוא, לא כל שכן מקום משעמם להחריד כמו כדור הארץ."

"אל תדאג," אמר פורד, "הם עדיין לא התחילו."
"תודה לאל," אמר ארתור ונרגע.
"זה בטח הבית שלך שמתמוטט, זה הכל." אמר פורד והריק את כוסו בלגימה.

» ביקורות נוספות של זרש קרש
» ביקורות נוספות על מדריך הטרמפיסט לגלקסיה - מדריך הטרמפיסט לגלקסיה #1