*שלכת – הגן הכימי 3*
זו סקירה של ספר שלישי בסדרה, כלומר היא מכילה התייחסויות למה שקרה בספר הראשון והשני. ובכל זאת אני חושבת שכדאי גם למי שלא קרא את הספר הראשון והשני לקרוא אותה, כי הטרילוגיה הזו לא שווה דקה מזמנכם אבל הסקירה הזו כן, כי השקעתי בה את כל שנאתי ואני חושבת שהיא יצאה לי טובה.
אמ;לק: כן או לא? בוודאי! מיטב נבלי העולם מהללים:
הקיסר קליגולה: "הספר נוטף תמימות, טוב לב וערכים כמו הדם הנוטף ממגפיי"
היטלר: "הפתרון הסופי לשאלות שעלו בספרים הקודמים בסדרה כמו "למה זה בסדר להרוג ילדה בת חמש בבעיטות אם היה לך יום רע" מרגש וגאוני"
וולדמורט: "סיפורו מעורר ההשראה של אדם שהפך שלוש נערות לשפחות מין וגרם להן לעשות כרצונו ללא קללת אימפריוס"
מתנגדי חיסונים: "סוף-סוף ספר שמציג את הרופאים כפי שהם – מפלצות רודפות בצע שרוצות לרפא אנשים ולהאריך את תוחלת החיים. ומה בכלל רע כל-כך בלחיות עד גיל 25? זה עדיף מלהיות אוטיסטים!"
דתיים קיצוניים מכל רחבי העולם: "הספר המושלם לקנות כמתנת חתונה לבתך בת השתים-עשרה שנועלת את עצמה בחדר שלה וצועקת עלייך "אבא אני לא רוצה שתחתן אותי לגבר סוטה שגילו כפליים מגילי אפילו לא קיבלתי מחזור ראשון עדיין". הספר ילמד אותה את מקומה בעולם כאישה חסרת בינה, ואת האושר שבחיי נישואים כפויים"
בקיצור, הבנתם: עדיף שתקראו מיין קאמפף מאשר את הספר הזה – לו לפחות יש ערך היסטורי, בעוד שכולי תקווה שהספר הזה, שמצדיק בלי בושה ובלי מקום לפרשנות את כל הפשעים האיומים ביותר, ישכח במהרה כלעומת שבא.
תקציר מגב הספר:
אף על פי שהצליחה להימלט מציפורניו של ד”ר ווהן אשבי, ריין יודעת שהזמן שנותר לה לחיות הולך ואוזל. ד”ר אשבי עורך ניסויים בבני אדם כדי למצוא תרופה שתחסל את הווירוס הממית כל אישה שמלאו לה 20 וכל גבר שמלאו לו 25 שנה – ולשם כך הוא מוכן להקריב את חייהם של צעירים רבים ( =^.^= ברייקינג ניוז – ככה מפתחים תרופות וטיפולים: מנסים אותם על חולים. ברייקינג ניוז 2 – אתה לא מקריב חיים של מישהו אם הוא עומד למות בוודאות, ניסית להציל אותו ונכשלת. ברייקינג ניוז 3 – אני לא בטוחה שזה נכון לקרוא לך "צעיר" אם מבחינת תוחלת החיים של האנושות בימייך אתה קשיש. ברייקינג ניוז 4 – אומייגד זה כזה חרא ספר =^.^= ).
אך ריין מסרבת להיכנע לייאוש ( =^.^= וחבל שכך, אם היא היתה מתייאשת אולי הספר הזה לא היה נכתב והייאוש שהוא גרם לי היה נחסך ממני =^.^= ). היא בטוחה שאחיה התאום, רוואן, יוכל למצוא את התרופה שתציל את האנושות מן הווירוס הקטלני, ויוצאת לחפש אותו. כאשר הם נפגשים, רוואן מכריח אותה לחזור איתו לעבר ( =^.^= רגע מה?! זה לא קרה! באג בתרגום אולי? לא היה בספר שום מסע בזמן! =^.^= ), ושם מתברר שמה שקרה עד כה שונה לחלוטין מכל מה שחשבה. היא מגלה במה עסקו הוריה לפני שנהרגו ומוצאת את עצמה בהתלבטות הקשה מכול: האם לשתף פעולה עם מי שהיה עד עתה אויבה הגדול ביותר.
ומה אני חשבתי:
קבלו אותו במחיאות כפיים סוערות – שלכת! הספר השלישי בטרילוגיית הגן הכימי, ובו נגלה את כל מה שידענו ו/או ניחשנו מאז הספר הראשון. ברצינות, מרוב ששום דבר לא הפתיע אותי אפילו קצת, הופתעתי – לא תיארתי לעצמי שדבר כזה אפשרי.
שוב אנו פוגשים את הדמויות האמיצות והאהובות: לינדן האנס הפדופיל ("חשבתי שהיא רוצה את זה!"), רוואן שמפוצץ בתי-חולים והורג עשרות אנשים סתם כי היה לו יום רע, מאדאם מנהלת בית-הבושת האכזרית שכמעט רצחה ילדה קטנה במכות סתם כי היה לה יום רע, וססילי הקטנה שנחטפה, נישאה בניגוד לרצונה, נאנסה והוכנסה להריון פעמיים ברצף (!) וכתוצאה מכך פיתחה תסמונת שטוקהולם קשה, אבל כולם בספר קוראים לזה "אהבה" ו"תראו איזו משפחה נחמדה: ילדה בת עשר ("אני בת ארבע-עשרה!" כן וואו איזה הבדל עצום), החוטף בן העשרים ושתיים שלה ובנם הקטן".
יחד הם ילחמו ברוע האולטימטיבי – רופא. שמנתח גופות! אתם יודעים, כמו כל סטודנט לרפואה מאז שחר הימים! נורא ואיום שישרף בגיהנום. וגרוע מכך, נותן תרופה נסיונית לחולים סופניים! אתם יודעים, כמו שעושה בערך כל מחקר על מחלות חשוכות מרפא גם בימינו אנו. כי זה כל-כך מרושע, כשיש אדם שעומד למות בוודאות, לפחות לנסות משהו כדי להציל אותו. אני מודה, הוא לא היה בסדר שלא החתים אותם על טופס הסכמה מדעת ולא הוציא אישור הלסינקי (אם כי צריך לזכור שאנשים בספר לא יודעים שהלסינקי קיימת!) אבל יחסית לרוע המחריד של הדמויות האחרות, שמקבל הצדקות מזעזעות כגון "הוא לא ידע שהעובדה שהוא חטף אותן, נעל אותו בביתו וכפה עליהן את עצמו לא מוצאת חן בעינהן, הוא רק רצה לשחק" או "תנו לה רגע להתעלל בנערות בשקט, זה פשוט שהלב שלה שבור וככה היא פורקת את התחושות השליליות שלה", ווהן (הרופא) באמת בסדר גמור. הוא רוצה להציל את העולם ואת בנו (למרות שבנו אנס ופדופיל), והוא חושב שהמחיר של טובת הכלל שווה את חירותם של מספר פרטים בודדים (בניגוד ללינדן שחושב שהרצון שלו לסקס זמין שווה את חירותם של מספר פרטים בודדים, אבל כמובן שלינדן תואר במילים "טוב לב ותמים" (ציטוט מהספר!) בעוד את ווהן האשימו בכל דבר אפשרי שהשתבש, החל מההפלה של ססילי ועד לנפילת מגדלי התאומים (טוב, לא באמת הזכירו את מגדלי התאומים, אבל זה היה הרעיון הכללי)).
האם יצליחו לתקן את כל המעוות בעולם? אני מתכוונת כמובן לתוחלת החיים הקצרה (רגע, זה לא מה שהרופא שהם נלחמים בו כל-כך מנסה לעשות?) ולא, חלילה, למעמד האישה, שלא יכולה להסתובב ברחוב בלי שיחטפו אותה לבית-בושת ולחיי נישואים כפויים, מה שבעולם הזה לגמרי חוקי ומקובל. כאילו, בסופו של דבר זה לטובתה! בסוף אפילו ריין הבינה שהיא אוהבת את לינדן, ולילך הבינה שעדיף לה להמשיך להיות זונה מאשר להתאחד עם משפחתה. הנשים הטיפשות לא יודעות מה טוב בשבילן, אז לפעמים צריך להפעיל קצת כח מה קרה.
בין לבין הספר מלא מגוון מסרים חינוכיים, כמו "זה לא בסדר לברוח מהאיש שחטף אותך, תראי כמה הוא עצוב עכשיו", "אסור לשלול זכות הורות מאישה אלימה שמגדלת ילדה קטנה בבית-בושת ובמקום זאת לשלוח אותה למשפחה טובה ואכפתית" או "עדיף לעלות על כלי תחבורה מפוקפק בלי קסדה מאשר לחיות חיים שלמים תוך הקפדה על בטיחות כי לפחות ככה אתה טועם את טעם החופש (כמו גם את טעם הדם שלך)".
אף פעם לא האמנתי בצנזורה מעבר לגילאי היסודי – ברגע שילד בשל מספיק לקרוא באופן ביקורתי ויש לו הבנה בסיסית ויציבה של מושגי טוב ורע, אין סיבה שלא יקרא כל מיני דברים אם הוא רוצה. אבל אחרי שקראתי את הספר הזה אני מבינה מה הערך של צנזורה גם במבוגרים ונוער: היא יכולה למנוע מהם לחטוף התקף לב מרוב עצבים. מוטב היה לספר הזה ולנו שלעולם לא היה רואה אור, אבל כיוון שבכל זאת ראה, לפחות תעשו טובה לעצמכם ואל תקראו אותו.
