ביקורת ספרותית על אלוהים , מה זה צריך להביע ! מאת סיימון ריץ'
ספר טוב

---

כשעל פני השטח, שירת ההלל של הביקורות על הספר הזה הבטיחה לי את הספר האהוב עליי לשנת 2014, אני יכולה להבטיח בקלות שהוא אפילו לא מגרד את פני השטח של ההישג המבריק הזה, ושלצערי הרב יכולתי גם לשרוד בלעדיו.

loved the idea tho.

בספר אנחנו שומעים על סיפורו של אל משועמם שהחליט שדיי. כדור הארץ הוא מעפן. בני אנוש הם מעפנים. בואו נשמיד אותם.
ואני חייבת לומר.
אחלה.
זה היה צריך לקרות בשלב מסוים.
עד שאלוהים החליט את העובדה הזאת הוא הספיק לעשות דיי הרבה. הוא הקים את גנעדן בע"מ, תאגיד, שכמו שמצוין על הכריכה, קלוקל וכושל. הוא תאגיד שרובו סובב סביב הגחמות של אלוהים, והצורך בגז משמו.
ואז באים שני מלאכים, קרייב ואלייזה. ושני היצורים המקסימים האלה, שחיים שגרת חיים שכוללת ברובה את גנעדן בע"מ. במחלקת הניסים. שני המלאכים האלה, בניגוד לשאר המלאכים הרבים מאוד בשאר 82 קומות הבניין של גנעדן בע"מ, אוהבים את העבודה שלהם ולא רוצים שבני האנוש יושמדו. הם פותחים בעסקה עם אלוהים שתלויה בשני בני האנוש הכי מייאשים בעולם.
בהצלחה.

אתחיל בפגמים שלו.
מכאן כולנו יודעים מה יקרה. למען האמת, לא יכולתי לדאוג פחות לגבי זה שהספר צפוי. זה לא משהו שיכול להרוס ספר.
הפגם הכי גדול של הספר הוא שהוא סתמי. הוא שכיח. קצת אנמי. לקחו לי עשר דקות להיזכר בשם של קרייב. והייתי צריכה לאמת את זה אחר כך. הדמויות רקע שלו מעולות, אבל הן עולות מחיר יקר בהשוואה לדמויות הראשיות. הדמויות הראשיות, שתופסות את הפריים טיים של הדמויות האחרות, צולעות למדיי.
יש לסופר את הטוויסטים הנחמדים שלו, אבל אני חושבת שהדמויות הראשיות, שאמורות להיות טובות לפחות כמו שאר הדמויות, מחווירות לעומתן כשהן מופיעות. אני מבינה שהן אנושיות. אבל אין להן אפילו קטע אחד של "וואו. יש סיבה אמיתית שהן דמויות ראשיות." להיות דמות ראשית זה גם באופי.
ובצירוף לדמויות האחרות, שמופיעות לעיתים רחוקות, הספר מחוויר. והוא נהיה בנאלי ונשכח.
כתוב על הכריכה "ספר כזה עוד לא קראתם".
טוב, יש מצב שקראתי. פשוט שכחתי מזה.

זה היה מרושע מצידי.
במיוחד מאחר שלא שנאתי אותו.
הו. הייתי חייבת.

שוב, הלאה. אז הפגם השני של הספר הוא החורים בעלילה שלו. הסופר מפספס כל כך הרבה דברים וכל כך הרבה אפשרויות לבדיחות אדירות. הרקע של אלוהים, למשל. הוא היה יכול להיות ממש אדיר. היו הרבה דברים בספר שפשוט היו בלי פתרון, ובשלב מסוים, הרגיש כאילו ריץ' רצה פשוט לסיים עם זה. אז הוא זרק לנו ספויילר סוף טוב בנאלי למדיי. סוף ספויילר
והרבה דברים נבנים סביב החורים בעלילה, זה קצת עצבן אותי פה ושם.

באשר לטוב של הספר. טוב. כמובן, הרעיון הטרולי הזה. הוא פשוט אדיר. וכמו שאמרתי, דמויות המשנה היו פשוט מעולות. וינס, אלוהים, הנביא הסטלן, משמו החבר של סם. הם נצנצו.
מיאו.
כן. נצנצו.
אני חושבת שבשביל ה יתרונות האלה כן שווה לתת לספר הזה קרדיט. הוא לא גרוע במיוחד, והוא קצת יותר מבסדר. הכתיבה מעט בנאלית, כמו שאר הספר, אבל אני לא יכולה לומר שהוא לא שעשע אותי.

אז ציפיתי למשהו ממש אדיר, שלא יצא לי לקבל. השנינות וההומור לא היו בלתי נשכחים. זה לא היה משהו חדשני במיוחד. הרעיון דיי מקורי, אבל הטיפול בו עשה אותו מעט לעוס.

וואו. אני לא מפסיקה לחזור על החסרונות שלו.
אבל באמת. חיבבתי אותו. הוא היה חמוד. באמת. הוא לא חובה, אבל לא רע לעתות שעמום. אבל אני לא חושבת שמומלץ לקנות אותו. טוב. לא נורא<:

» ביקורות נוספות של אנג'ל
» ביקורות נוספות על אלוהים , מה זה צריך להביע !