ביקורת ספרותית על דברי - מהעולם האמיתי # מאת לורי האלס אנדרסון
ספר בסדר

---

זאת הביקורת הראשונה שלי, אז סליחה אם היא לא מוצלחת לחלוטין...
~מכיל ספוילרים~
נתחיל מהסוף.
הבאתי לספר 4 כוכבים, שזה יותר ממה שמגיע לו, בגלל הרעיון החשוב שמאחוריו.
אונס זה לא נושא פשוט לכתיבה, ובכל זאת הסופרת העבירה את הרעיון בצורה די משכנעת ואמינה.
אז למה לא אהבתי את הספר?
ראשית, בגלל ששאר הספר, לא קנה אותי. בתור מישהי בגילה של גיבורת הספר, היה פשוט להבחין שהמחברת הייתה נערה לפני כמה שנים טובות. מלבד כמה הערות ומחשבות עמוקות, רוב הספר כתוב בצורה ילדותית ומלא בסטיגמות. הדמויות שטוחות, היא כותבת כמו ילדה, ולא משכנעת אותי שהיא באמת אמורה להיות בת 15. גם הכינויים שמלינדה נותנת לדמויות האחרות ילדותיים ולא הופכים את הספר לאמין יותר.
הכתיבה של הספר הייתה בסדר, ולא יותר מדי טובה. בספר יש חלקים, שאני לא בטוחה אם הם של הסופרת או המתרגמת, שהיו ממש לא מובנים ומיותרים. לדוגמא, לפעמים הדו-שיח בין דמויות נראה כך:
אמא: "מלינדה, אולי תדברי?"
אני:
אותי זה בילבל בהתחלה עד שקלטתי שהיא פשוט שותקת. היו עוד כל מיני דברים בסיגנון הזה, שהיו אמנם ייחודיים, אבל אני חושבת שבהחלט היה אפשר לוותר עליהם.
רוב דמויות המשנה שטחיות, אם כי דמותו של מר פרימן הייתה מסקרנת וייחודית. הת'ר היא עוד נערת מתבגרת שרוצה לרכוש חברות (למרות שלא כל כך הבנתי את החלק הלא ברור של המרתות- שוב, היא אמורה להיות בת 15, והיא לא אמורה להיות עד כדי כך תמימה בגיל הזה), ההורים שלה הם עוד הורים עסוקים, ורייצ'ל היא עוד נערה עם שיגעון גדלות.
הגילוי הגדול של הספר - חווית האונס שעברה – היה די צפוי, אבל בכל זאת, כפי שציינתי בהתחלה, היה יחסית אמין.
בסיום הספר, כמעט הכל מסתדר. היא מצליחה בפרויקט הסיום, כולם מגלים את שיפלותו של אנדי, מלינדה נפתחת ריגשית. כל הטוב הזה שבא פתאום אחרי שנה כזאת היה גם קצת בלתי אמין. אני לא יודעת אם זה בעיה רק אצלי, אבל אני ממש לא אוהבת סופים יותר מדי טובים.
אם קראתם את זה, כנראה קראתם את הספר, אבל אם לא, זה ספר נחמד ולא יותר מזה. לדעתי עם כל הביקורות שבסוף ודברי המחברת, עשו ממנו קצת יותר מדי.

» ביקורות נוספות של FoxFace
» ביקורות נוספות על דברי - מהעולם האמיתי #