ביקורת ספרותית על היינו שקרנים מאת א' לוקהארט
ספר מעולה

---

לא היה לי הרבה ציפיות מ"היינו שקרנים". אולי בגלל הכריכה – כי בישראל יש קטע כזה לשים את הכריכות הכי יפות לספרים הכי גרועים, והכריכה של "היינו שקרנים" מושכת ביותר. אולי בגלל כל הדיבורים והפרסומים על הספר שהיו בכל מקום. אבל בסופו של דבר זה אח הספרים הטובים שקראתי בזמן האחרון.

בהתחלה, הדמות של קיידי היא דווקא לא הדמות הכי מקורית שיש – כבר ראינו הרבה נערות עשירות שמתחילות להבין שהכסף לא הכי חשוב, או כל מיני מסרים כאלה. אבל בהמשך, היא מתחילה להיות דמות מסובכת, מלאה בלבטים פנימיים והתנהגויות חסרות הסבר. אהבתי איך שהיא משקרת לעצמה בנוגע לסיבה למה היא עושה מה שהיא עושה, זה גרם לה להיות מאד אנושית וגרם לי ממש להזדהות איתה. שאר הדמויות גם שומרות על הקו הייחודי – היחסים המוזרים בין קיידי לסבא שלה, הדודות והאמא שכל אחת פנתה בדרך שונה אבל בסופו של דבר שלושתן מתאחדות על האי כל קיץ ומנסות לתמרן את אביהן, וגם חבורת השקרנים – גאט האידיאליסט, שלא ממש שייך, מירן, שמשום מה אהבתי במיוחד, עם הקלילות שלה, וג'וני המצחיק שבחבורה.

והסוף. הסוף השאיר אותי פעורת פה ועם דמעות בעיניים. לא חשבתי לרגע על הכיוון הזה. היו לי כל מיני השערות, שרובן כללו סוף טוב מדי וקיטשי, אבל הסוף זה החלק אולי הכי טוב בספר.
"היינו שקרנים" הוא לא ספר שכל אחד יאהב, אולי בגלל הכתיבה שלפעמים מאד ישירה ולפעמים לא ברורה, אבל אני מאד אהבתי אותו, ואני חושבת שלא כמו הרבה ספרי אחרים, לספר הזה מגיעות רוב התשבחות על הכריכה.

» ביקורות נוספות של FoxFace
» ביקורות נוספות על היינו שקרנים