ביקורת ספרותית על סוזנה ; השביל שביער מאת גרטרוד קולמר
ספר טוב

---

אפשר לומר שאני שבוי של הוצאת "זיקית" משום שכמעט כל ספר שלהם מביא עולם ספרותי חדש שלא הכרתי ומכאן הרצון לקרוא עוד. והפעם קוקטייל ספרותי אנין טעם.

הסיפור הראשון בספר הוא מאת גרטווד קולמר, יהודייה גרמניה מברלין שהייתה יותר משוררת מאשר סופרת (כתבה שני סיפורים בלבד) שנספתה באושוויץ ב 1943. תחילתו של הסיפור הקצר ונוגע ללב על בחורה צעירה שלוקה בנפשה ועל מה שהאהבה עושה לה מעיד אולי יותר מכל על אופייה של המספרת. "אינני סופרת, לא. אילו הייתי סופרת הייתי כותבת סיפור. סיפור יפה הייתי כותבת, עם התחלה וסוף, על כל מה שאני יודעת. אבל לכך אינני מסוגלת. אינני אמנית." הסיפור הזה דווקא מוכיח שהייתה בעלת כישרון ספרותי שלא מומש והופנה יותר לכתיבת שירים.

הסיפור השני (הטוב מבין השניים לטעמי) הוא מאת אדלברט שטיפטר בן המאה ה-19 יליד אוברפלן שבבבוהמיה הדרומית(צ'כיה) ומחוג מכריו של המלחין רוברט שומאן מספר את סיפורו של מיזנטרופ עשיר שסובל מתחלואים שונים ובעצת הרופא נוסע למרחצאות מרפא ולוקח לו עזר כנגדו, מה שמביא סוף לייסוריו ובכלל סוף טוב לסיפור. שטיפטר אגב, נחשב לאחד הסופרים החשובים בשפה הגרמנית של אותה תקופה.

נראה שלא סתם בחרו בהוצאה לשלב את שני הסיפורים יחדיו. למרות שמאה שנים מפרידים ביניהם, הרצון לאהבה ולמשמעות מקבלים בשניהם תוקף בעוד שבראשון הוא לא ממומש ונגמר באופן טראגי, בשני הוא נגמר עם טעם טוב בפה.

למטבע שני צדדים, אהבה נכזבת היא לא סוף הסיפור, היא דווקא התחלה של משהו חדש וטוב יותר, ואת זה נדמה לי רוצים שני הסיפורים האלו לומר לנו. לא המצאת הגלגל, אבל רעיון יפה.

» ביקורות נוספות של חובב ספרות
» ביקורות נוספות על סוזנה ; השביל שביער