ביקורת ספרותית על כתב יד נשי כחלחל מאת פרנץ ורפל
ספר לא משהו

---

כמה הזדמנויות יש לנו בכלל לעשות שינוי משמעותי בחיים וכמה מהן אנחנו מנצלים. ואחד הדברים המשמעותיים בהקשר הזה הוא המרחק בין מה שאתה מספר לעצמך שהיית רוצה לבין הבחירה שתעשה כשההזדמנות תופיע. נדמה לי, לפחות ביחס לעצמי, שהמרווח הזה הוא בדיוק המקום שבו אני חיה. באמת חיה. כל עוד הוא קיים, ממשיכים לבעור החלומות ואיתם האשליה, שממנה לא בטוח שהייתי רוצה להתפכח, שיום אחד אני אהיה שם.

ליאונידס הוא פקיד בכיר במשרד ממשלתי באוסטריה, אדם שגדל בדלות ונישא לאישה יפה ועשירה שסיפקה לו חיי נוחות ואיפשרה את הקידום המקצועי המהיר שלו. הנובלה הזאת מתארת יום בחייו, יום בו הוא מקבל מכתב מאישה שקיים איתה קשר בעבר הרחוק, מכתב שגורם לו להרהר בהחלטות שקיבל ובאורח החיים שהוא מנהל ומאפשר לו לשקול את האפשרות לשנות את הכל.

הסיפור הזה, כבר קראתי אותו בלא מעט וריאציות. כשהוא כתוב היטב, כשאני מצליחה להבין את החרטה ואת התקווה וכשאני מאמינה שהאדם שעליו אני קוראת מצליח לבדוק בכנות את התשוקות שלו ואת המניעים שלו. זה יכול להיות נפלא. רק שכאן זה לא ממש ככה. אולי הנסיון לדחוס לתוך זה גם את אוסטריה בשנות השלושים, להעמיס את עובדת היותה של אותה הנערה מפעם יהודיה, יחד עם הדמות של הגיבור שיש בו משהו לא נגיש, כבוי מידי, כל אלה הפכו את הסיפור ללא מאד משכנע. הוא אמנם לא שעמם אותי אבל בשום שלב הוא לא הצליח להמריא.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על כתב יד נשי כחלחל