ביקורת ספרותית על מישהו יודע את שמי מאת לורנס היל
ספר מעולה

---

מדהים. סוחף. מרגש.
בדיוק כשחיפשתי ספר טוב לקרוא הוא צץ לי בספריה, אז השאלתי. אם עוד לא קראתי את 12 שנים של עבדות, אז לפחות זה. נושא חשוב.
אמינטה, דמות חזקה ומדהימה. מדהים איך שגבר יכול לכתוב נקודת מבט של ילדה (ואז אישה). לורנס היל הוא ללא ספר גאון.
עוד משהו ששבה אותי בספר, מלבד הכתיבה המקסימה והאותנטית, תיאור מסעה של אמינטה ברגישות רבה והדמויות המרהיבות שצצות לאורך כל הספר, הוא שניתן לראות ולהבחין במחקר שעשה היל לפני כתיבת הספר. אהבתי את זה ואת הכנות של היל להוסיף בסוף הספר אפילוג ובו לציין את הפרטים ולתקן אי אלו דיוקים.
ציטוט חזק:
"בסופה של כל פגישה, הפועלים למען ביטול העבדות מביאים לי מתנות קטנות. בסופה של הפגישה האחרונה קיבלתי ספר, עיתון וממתק צהוב שבתוכו שני בוטנים. הפעם הביא לי סר הייסטינגס עט חדש וקסת דיו מקושטת בסלסולים של צבע כחול אינדיגו. אני אוהבת את המגע החלק של הקסת בידי. אני משפשפת את הזכוכית, אבל הכחול טמון עמוק בתוך הזכוכית. הבריטים כל כך אוהבים להטמין דברים, לקבור אותם אחד בתוך השני, עד שאין להפרידם אלא בכוח: בוטנים בתוך ממתק, כחול אינדיגו בתוך זכוכית, כושים בתוך שלשלאות ברזל."

מומלץ ללא עוררין.

» ביקורות נוספות של חני~
» ביקורות נוספות על מישהו יודע את שמי