“בזמן קריאת הספר יש לומר בפה מלא שהספר סחף אותי ושהזדעזעתי מסירוס האנושיות של גיבורת הספר ובכלל מכך שאדם לוקח אדם כעבד, כמשרת, צמית... אך בד בבד עלו בי כמה קולות והבנות. על כך שאנחנו בדרך כלל מחקים את החזק, השולט .על כך שגם בסוף העולם ימינה כשטיילתי , כפר קטן דיבר אנגלית בריטית רהוטה וחבש כובע צלינדר כמו של שרלוק הולמס.
ההבנה היא שגיבורת הספר סיפרה את "סיפור הכושי" מנקודת מבט של אישה שחורה, משכילה ,חכמה ופקחית שנשארה בחיים למרות הכל. אך העבדות באפריקה יצרה בעולם סוג של זן חדש של שחורים אפריקאים .... השחור לא יכל להיות ולהישאר שחור עם כל הידע מסביב, הוא היה חייב להתפתח . היא, אמניטה, לא יכלה להיות מי שהיא לאחר שלמדה לקרוא עיתון. כלומר היא רצתה להיות שווה מול שווים גם בידע, גם בהתנהגות מול האנשים הלבנים שחטפו אותה. וזה היה הכח שלה במיגור העבדות. לדבר עם הלבנים בשפה שלהם. אך אז היא כבר לא הייתה ממש מי שהיא. אם הייתה נשארת בכפר שלה אולי הייתה מיילדת או אישה חמישית של איזה גבר. אך העבדות פשוט טרפה את כל הקלפים, מי שנשאר בחיים השתנה לנצח נצחים.
**********************************
על הספר..והסיפור
"המילים שלנו שוחות יותר רחוק ממה שאנשים יכולים ללכת" ביטוי אומלל אך יפה שמסביר איך מוצאים אחד את השני ומעבירים ידיעות מאדם לאדם. "רשת דייגים אנושית". היות ועבדים נמכרים לכל המרבה במחיר חייבים רשת סודית שתחצה גבולות פיזיים בחיפוש בעל, בן, אבא, אמא, משפחה, בית .....והרשת מוצאת מציאות כשהמילים מטיילות ,מחפשות, ולעיטים גם מוצאות.
כשמגיע בשר חי ,עירום, בצורת בן אנוש לעיירת עבדים, הסודות הן כמו מפת התמצאות שוות ערך לזהב. חשוב להבין איפה להשפיל עיניים, היכן לברוח כדי שהאונס לא יבוצע, מתי לשתוק, מתי להחביא אינפורמציה. חכם מדי לא טוב, גדול מדי לא טוב, חסרי פנים ושאר רוח זה טוב מאוד כדי לא לקבל מכות או בכדי לשרוד עוד 5 דק.
הספר פורש יריעה רחבת שנים ברומן מסחרר ועצוב על תקופת העבדות וסחר בעבדים מאפריקה.
בארה"ב מוגר סחר בעבדים ב 1808. בקנדה וביתר האימפריה הבריטית רק ב 1834.
ורק ב 1865 התיקון ה 13 לחוקה אמריקאית התקבל ולפיו העבדות בארה"ב אסורה.
וכמו מכונה משומנת היטב גם פה יש שיטות אלימות מצמררות לגניבת אנשים, ילדים, טף. על ידי סיפור אחד על אישה אחת בשם אמניטה, לורנס היל מסביר בלי להסס או למצמץ איך חיי אדם שווים פחות מחיי בהמה. איך חותם על הגוף וקעקוע כמו אצל פרות, משפיל את האנושיות שבאדם עד עפר.
בין כל העובדות על אישה אחת חכמה מאוד שהגיע רחוק אחרי שנחטפה , הוכתה והלכה ימים וחדשים ברגל ושמרה על שפיות וצלם אנוש למרות הכל. יש בסיפור שלנו אנושיות מסוג אחר, יש פה חמלה והזדהות והבנה גדולה על הדרך שעברנו. על כמה אנחנו צריכים לנוע ביחד כאנושות בלי להיתפס לצבע, מוצא וקטלוג מטופש שיהרוס את כל מה שבנינו. הבנה שאנחנו צריכים לנוע ביחד ולעזור לחולה, לעני, לחסר ידע . בעיקר לחמול על האחר.
אולי בגלל חודש סליחות ואולי בגלל שהספר מראה פה תמונה רחבה ועגומה על שנים שבהם לא ממש יכולנו לפאר ולהתפאר במעשינו. אולי זו הסיבה שהספר נגע כל כך. כי לרוב אנחנו עסוקים בחיים שבנינו לנו ולמי יש בכלל זמן להסתכל על התמונה הגדולה .”
![עטיפת הקמצן [תרגום:נתן אלתרמן]](https://d3puo8fj28n16q.cloudfront.net/eyJidWNrZXQiOiJzaW1hbmlhLXB1YmxpYy1hc3NldHMiLCJrZXkiOiJib29raW1hZ2VzL2NvdmVyczEvMTA3MDYuanBnIiwiZWRpdHMiOnsicmVzaXplIjp7IndpZHRoIjozODQsImZpdCI6Imluc2lkZSIsIndpdGhvdXRFbmxhcmdlbWVudCI6dHJ1ZX0sInRvRm9ybWF0IjoiYXZpZiIsImF2aWYiOnsicXVhbGl0eSI6NjB9fX0=)
