ביקורת ספרותית על בנות פנדרוויק - סיפור קיצי על ארבע אחיות, שני ארנבונים ובן מעניין מאוד מאת ג'ין בירדזול
ספר מעולה

---

הספר האמתי הראשון שאהבתי, היה נעלי בלט.
והאהבה שרחשתי לו הייתה חזקה כל כך עד שבימי שישי, כשנסענו לסבתא וסבא, הייתי אוספת את כל המשפחה המורחבת שלי, מדביקה להם דמויות, ואומרת להם לשחק סצנות מתוך ספר שהם לא קראו. כמובן שאני עצמי הייתי תמיד פאולין.
הספר הזה השפיע עליי בצורה שלעולם לא אוכל להסביר, בצורה שאף אחד מכם לא יבין, בצורה שאני עצמי לא מבינה. הספר הזה עיצב משהו בי, משהו נצחי.
אבל האהבה שרחשתי לספר השני שלי הייתה אפילו עזה יותר.
וזה סיפור. זה סיפור קיצי על ארבע אחיות, שני ארנבים, ובן אחד מעניין מאוד. דגש על הקיצי.
כי האווירה שעולה ממנו היא קיץ, חופש, חמימות.

הכירו את בנות פנדרוויק!
רוזלינד, האחות הבכורה, שלקחה על עצמה את תפקיד האמא אחרי מות האם האמיתית, בעודה בת שמונה. היא חצי מגדלת את באטי, האחות הקטנה, בת הארבע, שנולדה רק זמן קצר לפני שאמן מתה. היא אחראית, כצפוי, בוגרת, יפהפייה, ותמיד יודעת מה לעשות בכל מצב. כשהסיפור מתרחש היא בת 12, גדולה ממני בשנה. בסוף הקיץ היא תעלה לחטיבת הביניים, וזה מפחיד ומרגש, ואני שמחה שיש לי עוד זמן עד שאני איאלץ לעבור את זה גם. היא גדולה מאוד.
סקיי, האחות השנייה הכי גדולה. עיניים כחולות, שמיים כחולים. היחידה מבין האחיות שירשה את העיניים הכחולות של אמן. לכל השאר עיניים חומות כמו אביהן. היא טום בוי, הדבר שאני הכי רוצה להיות ולא מצליחה, ולכן ראויה להערכה. אבל היא גם חכמה, חכמה מספיק בשביל ללמד את עצמה מתמטיקה כי היא כבר יודעת את כל החומר, היא ידעה חילוק ארוך בכיתה ב', ולכן היא ראויה להערכה גדולה מאוד. היא הגיונית ומאמינה במדע, לא פתוחה לאפשרויות אחרות, ושכחה את המילה קסם ביום שהכירה את החשבון העשרוני. היא בגילי, בת אחת-עשרה, ומשום כך בגיל הנכון בדיוק. אני אוהבת אותה יותר מכל השאר.
ג'יין, האחות השלישית. בת עשר. ההפך המוחלט מסקיי. כותבת, כמוני, ולכן היא ראויה להערכה. מאמינה בקסם. דרמטית. מלאת דמיון. הילדה הכי מבולגנת בעולם, ככל הנראה. דומה לי מדי ומשום כך לא הדמות האהובה עליי, אלא במקום השני. אדירונת.
וכמובן - באטי, בת הזקונים. בת ארבע. מסתובבת כל הזמן עם כנפי פרפר כתומות-שחורות. ביישנית, אוהבת בעלי חיים, ו... טוב, בת ארבע טיפוסית, אני חושבת. לא מכירה הרבה בנות ארבע. או בני ארבע, בעצם.

הכירו את ג'פרי טיפטון.
בן 11, כמו סקיי, ומשום כך מיד שידכתי ביניהם. עיניים ירוקות ושיער חום, מלא נמשים. הבן של גברת טיפטון, אופס, ספוילר. אוהב מוזיקה. מנגן על פסנתר. מעולם לא פגש את אביו. ילד שגדל בצל טעויות, שנושא על כתפיו את משקל העולם.
שמעתי פעם שדמעות של ילד כבדות לא פחות ואף יותר מדמעות מבוגרים. שזה לא משנה על מה בוכים, בובה שנשברה או קרוב שמת, זה היינו הך. הכאב הוא מה שמשנה. ילד שכואב לו.

הכירו את סברינה סטאר.
גיבורת על שהצילה ציפור דרור, צב, צרצר ומרמיטה - לאו דווקא בסדר הזה. האם היא תצליח להציל גם ילד?
ילד ששמו ארתור, שערו ערמוני ועיניים זהובות. ילד כלוא. ילד כבול. ילד שכמה לחופש, לחופש להיות הוא עצמו. ילד שנושא על כתפיו את משקל העולם. ילד שכואב לו.

וזהו סיפורה של טירה ארנדל היפהפייה, שמחביאה בתוכה סודות אפלים. סתם, אני צוחקת. אבל זו אכן יופי של טירה.




הספר הזה חקוק בנפשי, לא פחות מקודמו. תעשו לעצמכם טובה ותקראו אותו, ועדיף היום מאשר מחר.

» ביקורות נוספות של no fear
» ביקורות נוספות על בנות פנדרוויק - סיפור קיצי על ארבע אחיות, שני ארנבונים ובן מעניין מאוד