ביקורת ספרותית על גבעת ווטרשיפ מאת ריצ'רד אדמס
ספר מעולה

---

קסם.
יש מעט ספרים שיש בהם קסם אמיתי.
מעט מידי ספרים שיכולים לצרוב אבקת קסם לתוכך שאתה ילד.

אני מכיר כמה כאלה, ואולי כמה חמקו ממני שהייתי ילד, אבל למזלי מצאתי מספיק מהם, או הם מצאו אותי, ואז הם שינו משהו, בי.
שינוי קטן כזה, כמו איזה משק כנפי פרפר בגיל 12 שהופכות להוריקן של מהות בגיל 40+.
השינוי הזה מסיר מסנן ממש דק מעל העיניים, ממש ממש דק, אבל משמעותי, ואז לאט לאט אתה רואה, חושב ומאמין יותר ברור, יותר חופשי, יותר מוזר, יותר פנטסטי ופחות ציני – הופך לאדם אחר, אדם עם דמיון, סקרנות וקבלה – ששונא ממש שונא שאומרים לו "אי אפשר".

ושאני מסתכל על אנשים, ופתאום מופיע מישהו מוכשר כזה, חולם שכזה, יוזם, מנהיג, או אמיץ – מישהו שאני רוצה ללמוד ממנו, כמעט תמיד מסתבר שגם הוא נדבק, הלך ולא נזהר וקרא את הספרים האלה שהיה קטן.

גבעת ווטרשיפ הוא אחד מהספרים הללו.
עשרים שנים לאחר שקראתי אותו לראשונה, זכרתי סצנות שלמות, את השפה המוזרה, ואת הטיפוסים השונים.
קראתי אותו שוב והקסם חזר - בוגר יותר, חד יותר, ביקורתי יותר – אבל ממשי.

כילד הספרים האלה פורצים את הזכוכיות שהעולם ה"תרבותי" קופא עלינו כבר החל מגיל 5 בגן חובה.
זכוכיות של שב בשקט, של "זה לא יכול להיות", של "תתאפק עכשיו", של "לא לזה התכוון המשורר", של "תתבגר כבר", של "תפסיק לחלום"... נו אתם מבינים.
ובגלל שהספרים האלה בוחרים בילד, ולא הוא בוחר בהם, לא כל הילדים חווים אותם, לא כולם נוגעים בהם, ולא כולם מתכשפים.

ואז כמבוגר אתה מוצא את הספר השני באותו הספר, זה שלא רק שובר זכוכיות, ומדבר רק על ארנבונים. זה שלא רק מרגש מהרפתקאות, ומותח אותך עד שאתה לא הולך לישון.
אלא זה שצועק עליך במילים ברורות יותר את המציאות, מסביר לך למה אתה כל כך כועס, שמבהיר לך למה עכשיו זה דפוק ואיך יכול יותר טוב, אבל רק אם תעז.

גבעת ווטרשיפ יותר מהכל הוא ספר על מנהיגות – על מהו מנהיג ואיך הוא צריך לפעול, למה הוא פוחד אבל מעז, לא רוצה להנהיג אבל מוכרח, שרוצה להיות מאחור אבל צועד קדימה, אחד שמקשיב ומחליט, שלוקח ומעצים את הטוב שבכל אחר ומכסה על חולשותיו.
אחד כזה שיש לו חזון ומוכן להעז כדי להגשימו בשביל האנשים שלו – ולא בשבילו.
אבל זהו, זה הדבר היחיד שאומר עליו כמבוגר - ולא אספר לכם עליו, על העלילה, ועל הקסם... רק שתדעו שהם שם מחכים לכם. לא כולכם תגעו בו, כי הוא יחליט – אבל יכול להיות שהוא יחליט ואז תבינו.
ועוד טריק שסיפרתי לכם עליו פעם, אם הקסם מתחמק, אפשר עוד תמרון אחד – להתפרקד לאור מנורת לילה, עם הילד שלכם ולקרוא לו את הגבעה, לדבר את הספר בשפה שלו, ולשוחח עליו, ולתת לזכוכיות ככה לא לשים לב שאתם באים מאחוריהן עם סלע גדול, ומנפצים אותם ונותנים לקסם להיכנס.

קסם!

* * * * *

דרך אגב, קראתי רק את התרגום הישן – הוא קשה היום, אבל יש לו קסם משלו – אל תתייאשו בגללו אם הוא לא מתגלגל לכם, שווה להתעקש, ואם בכל זאת לא הולך נסו את התרגום החדש, אל תוותרו.

» ביקורות נוספות של ניר
» ביקורות נוספות על גבעת ווטרשיפ