כשקראתי אותו לראשונה - לפני שנים - נשביתי בקיסמו. נהניתי מעלילות הארנבונים והצלחתי ליצור הזדהות מלאה עם יצורים בגודל 30 ס"מ בערך...נתקלתי בו פה במקרה ומיהרתי להשיגו ולראות האם אפשר לשחזר הנאה מספר כזה כששנים וחוויות מפרידות בין קריאה לקריאה.

מספר ארנבונים מחליטים - בעקבות חשש מאסון מתקרב - לעזוב את הארנבייה בה נולדו וגדלו ולחפש להם מקום אחר. הגרעין המייסד כולל שני ארנבונים צעירים. האחד "חוזה" - רואה את העתיד (פחות או יותר) ואחיו המאמין לדבריו, בעל יכולות להזיז (הרים) ולגרום לשנוי. הם מנסים לספר על העתיד לקרות ל"הנהלת הארנבייה" אך נתקלים בביורוקרטיה ובחוסר אמון ומחליטים לעזוב ואליהם מצטרפים עוד חברים שלכל אחד מהם סיבות משלו לעזוב.

הספר מורכב מסיפורים שאדמס - סופר פורה לילדים ונוער - סיפר לבנותיו בנסיעות ארוכות שעשו. הבנות ואשתו שיכנעו אותו להוציא את הסיפור לאור, ואחרי מספר לא קטן של דחיות שנבעו מקושי לקטלג את הספר (ספר ילדים ב 453 עמודים? בלי איורים?) הוא יצא לאור, הפך רב מכר והבטיח את עתידו הכלכלי של הסופר (ובנותיו...)
הסיפור מאניש את הארנבונים, מקנה לכל אחד מהם אישיות נפרדת, ובונה עולם השומר על התנהגות אמיתית של ארנבונים, יחד עם עלילות והרפתקאות ובדיקת מצבי חיים של בני אדם. הארנבונים בונים להם חברה (דמוקרטית!) יש להם מנהיג שכולם מקבלים, יש להם נביא בשביל החזון, יש להם גיבור חיל בשביל ההישרדות, הם נתקלים בדרכם בחברות מסוג אחר אך תמיד בוחרים את מה שמקובל בעינינו כחברה הוגנת, פתוחה, מבוססת על עזרה הדדית וגם על הגנה עצמית...

נהניתי מהספר גם הפעם. הוא כתוב נחמד, שומר על עקביות, דמויותיו מאופיינות היטב. אני לא יכולה לומר שגם הפעם נסחפתי אתו - חלק מהתמימות אבד לי. אבל זה עדיין ספר מקסים - לא ממש ספר ילדים, לא ממש ספר למבוגרים. ובתום הקריאה חשבתי, שבני אדם יודעים לספר (ולכתוב) רק על בני אדם. בין אם הם כותבים על ארנבונים, הוביטים, האלים באולימפוס או חרון אף אלוהים...זה תמיד יהיה סיפור על אנשים.

כשקראתי אותו לראשונה - לפני שנים - נשביתי בקיסמו. נהניתי מעלילות הארנבונים והצלחתי ליצור הזדהות מלאה עם יצורים בגודל 30 ס"מ בערך...נתקלתי בו פה במקרה ומיהרתי להשיגו ולראות האם אפשר לשחזר הנאה מספר כזה כששנים וחוויות מפרידות בין קריאה לקריאה.

מספר ארנבונים מחליטים - בעקבות חשש מאסון מתקרב - לעזוב את הארנבייה בה נולדו וגדלו ולחפש להם מקום אחר. הגרעין המייסד כולל שני ארנבונים צעירים. האחד "חוזה" - רואה את העתיד (פחות או יותר) ואחיו המאמין לדבריו, בעל יכולות להזיז (הרים) ולגרום לשנוי. הם מנסים לספר על העתיד לקרות ל"הנהלת הארנבייה" אך נתקלים בביורוקרטיה ובחוסר אמון ומחליטים לעזוב ואליהם מצטרפים עוד חברים שלכל אחד מהם סיבות משלו לעזוב.

הספר מורכב מסיפורים שאדמס - סופר פורה לילדים ונוער - סיפר לבנותיו בנסיעות ארוכות שעשו. הבנות ואשתו שיכנעו אותו להוציא את הסיפור לאור, ואחרי מספר לא קטן של דחיות שנבעו מקושי לקטלג את הספר (ספר ילדים ב 453 עמודים? בלי איורים?) הוא יצא לאור, הפך רב מכר והבטיח את עתידו הכלכלי של הסופר (ובנותיו...)
הסיפור מאניש את הארנבונים, מקנה לכל אחד מהם אישיות נפרדת, ובונה עולם השומר על התנהגות אמיתית של ארנבונים, יחד עם עלילות והרפתקאות ובדיקת מצבי חיים של בני אדם. הארנבונים בונים להם חברה (דמוקרטית!) יש להם מנהיג שכולם מקבלים, יש להם נביא בשביל החזון, יש להם גיבור חיל בשביל ההישרדות, הם נתקלים בדרכם בחברות מסוג אחר אך תמיד בוחרים את מה שמקובל בעינינו כחברה הוגנת, פתוחה, מבוססת על עזרה הדדית וגם על הגנה עצמית...

נהניתי מהספר גם הפעם. הוא כתוב נחמד, שומר על עקביות, דמויותיו מאופיינות היטב. אני לא יכולה לומר שגם הפעם נסחפתי אתו - חלק מהתמימות אבד לי. אבל זה עדיין ספר מקסים - לא ממש ספר ילדים, לא ממש ספר למבוגרים. ובתום הקריאה חשבתי, שבני אדם יודעים לספר (ולכתוב) רק על בני אדם. בין אם הם כותבים על ארנבונים, הוביטים, האלים באולימפוס או חרון אף אלוהים...זה תמיד יהיה סיפור על אנשים.