ביקורת ספרותית על סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי מאת דאגלס אדאמס (אדמס)
ספר מעולה

---

יש שני סוגים של ספרים. טוב, למען האמת יש יותר משניים, אבל בהקשר שאנחנו מדברים יש שניים. ובכלל, זה ביטוי, אל תתפסו סתם לדברים קטנים.
בכל מקרה, יש שני סוגים - הספרים שנותנים לך עזרה, מזכירים לך כל רגע את הדמויות, מבהירים לך בצורה שתספק אפילו בעלי מוגבלות שכלית את העלילה, חוזרים על הנקודות החשובות עד שלא יישאר סיכוי שלא הבנת, ובאפון כללי - הופכים את חווית הקריאה לקלה יותר.
מאידך, יש את אלה שזורקים אותך למים.
והכי גרוע - יש את הסוג השלישי, שכל כך גרוע עד שהוא לא נכנס לשתי הקטגוריות הראשונות, ואלה הם הספרים שזורקים אותך למים, וצוחקים עליך כשאתה טובע.
כמו, למשל, דוגמא אקראית לחלוטין - הספר הזה.
לכן אתם מבינים כמה רבה הייתה גאוותי כשהצלחתי להבין אותו בכל זאת.
אפילו לפני שהסבירו את זה בספר.
באמת, זה כל כך לא מתחשב מצידו - עד שאני כן מבינה משהו, וגאה בעצמי שהבנתי את זה לבד, שורה אחרי זה אני רואה שמסבירים את זה.
ועל זה נאמר: נו באמת!


הגעתי למסקנה שאני צריכה לקנות את הספר הזה. אחרי מה שנצחיה אמרה לי, החלטתי שהיא צודקת, ושאני חייבת לקנות את הספר הזה. אני אתקן את השגיאה של השאלה מהספרייה בפעם הבאה שאהיה בסטימצקי.
ואתם יודעים למה? כי זה ספר פאקינג נהדר!
אז אחרי שתיקצרתי את כל העלילה לאמא שלי בהתקף של fils, שמתי לב שהיא לא הקשיבה למילה ממה שאמרתי.
אני אומרת לכם, הורים שהם לא תולעי ספרים זו בעיה רצינית.


בכל מקרה, ההשוואה שלי בין הספר הזה לספר הקודם - רגע, הספר הבא, בעצם - היא די מתבקשת. בהתחלה חשבתי שהספר הבא טוב יותר, כי ההתחלה הייתה די משעממת, אבל ככל שהתקדמתי הבנתי שאין ספק שזה הספר שמוצא חן בעיני יותר.
למה? לא בטוחה. ככה.
כמו שאתם אולי רואים, עדיין יש לי הרבה fils. אני אנסה להתפקס.
הקטע הוא, שדירק פשוט כל כך... מדהים. הוא דמות מדהימה.
ויש משהו שפשוט שבה אותי לגמרי בו. כלומר, משהו ספציפי.
אהבתי את המקרה שתיארו, את מה שקרה באוניברסיטה עם מבחן הגמר. ברור שכעסתי על העוול שעשו לדירק, אבל משהו בתקרית הזאת כל כך גרם לי לאהוב אותו יותר ממה שכבר אהבתי.
זה כי, תראו - דירק הוא מישהו שמאמין בקלות רבה עד גיחוך במסעות בזמן, רוחות רפאים, אלים מיתולוגיים, חייזרים, ומכניקת הקוואנטים (הדבר הזה לא דורש דווקא אמונה, אלא הבנה. ברצינות. פעם החלטתי להבין את הדבר הזה סוף סוף, וישבתי עם אבא שלי החכם, ועם ויקיפדיה ה-מה לעשות, חכמה קצת יותר, ואחרי רפרוף על הדף בויקיפדיה ראיתי שהדבר הזה מפלצתי, ואחרי משפט אחד של אבא שלי הבנתי שאני לא מבינה מה הוא אומר, ו, איך נאמר? ויתרתי על זה.) הוא לא מסוגל להאמין, מתעקש בתוקף שלא להאמין, רואה את כל ההוכחות ומסרב כאילו חייו תלויים בכך להאמין בזה שיש לו כוחות על טבעיים.
עכשיו, בואו נודה באמת, אני די בטוחה שהבעיה שלו היא לא עם הכוחות. הוא האמין בדברים הרבה יותר הזויים בלי להניד עפעף. אני חושבת שהבעיה שלו זה עם העובדה שיש לו כוחות על טבעיים.
דירק הוא איש חכם. הוא גאון. הוא יצירתי. הוא מיוחד. הוא בעל אינטלקט יוצא דופן. הוא מדהים באופן אדיר. אבל עם זאת, אולי אני היחידה שחושבת ככה, אבל תמיד היה נראה לי שיש לו בעיה קלה בביטחון העצמי.
למה שמישהו יתעקש כל כך שלא להאמין במשהו? למה שמישהו יתאמץ כל כך להתמיד בחוסר האמונה במשהו? כי המשהו הזה מפחיד אותו. זו הסיבה. משהו במחשבה שיש לו כוחות כאלה מפחיד אותו עד מוות.
ועכשיו - למה שמישהו יפחד כל כך מדבר כזה? לא, רגע, למה שדירק יפחד מזה כל כך?
ואני חושבת שזה בגלל שהוא חוקר כל חייו את הקשר בין הדברים, עומד מהצד. המחשבה שמשהו מיוחד בו, משהו ממשי, משהו שמאלץ אותו להיות אקטיבי במקום פסיבי, גורמת לו לחרדה.
כי כמו שמריאן משהו אמרה פעם (וסליחה שאני לא זוכרת את שם המשפחה) אנשים פוחדים מהאור שבתוכם, לא מהחושך. הם פוחדים מכך שהם יכולים לעשות הכול, מכמה שהם טובים.
תחפשו את זה. אתם כותבים בגוגל נלסון מנדלה ציטוטים ומגיעים לזה.
בכל מקרה, זה מה שהיה לי לומר על דירק. וגם שאני מזדהה מאוד עם ריצ'ארד. כל כך חבל עליו.

וחבל עליי, כי ברגעים אלו אני מעכלת שזה הסוף, ושלא יהיה יותר דירק ג'נטלי. היו רק שניים, אבל זה הספיק בשביל לשנות את צורת החשיבה שלי קצת. היו רק שניים, אבל זה הספיק כדי שהוא ייכנס לליבי.

העלילה מתחברת בצורה מושלמת. כל הקצוות נפתרים. העולם הוצל מכליה מוחלטת. דאגלס אכן גאון, כמו שכבר אמרתי ועוד אומר.
אני פשוט אוהבת את הספר הזה. אני אוהבת אותו כל כך.



אני פשוט כל כך עצובה שהם לא השאירו את הספה בחדר המדרגות. תחשבו על זה - זה הרי בדיוק המקום שאנשים צריכים ספה. ואולי גם כוס מים. ולטפס כל פעם מעליה זה למען האמת נשמע די כיף.

» ביקורות נוספות של no fear
» ביקורות נוספות על סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי