ביקורת ספרותית על סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי מאת דאגלס אדאמס (אדמס)
ספר טוב

---

"אולי שגה כשנענה בפזיזות כזו לצו שניתן בשפה שאותה למד רק שתי דקות קודם לכן. תגובתו של האדם שלתוכו שיחרר את הניצרה היתה, ללא ספק, מוגזמת מעט. בעולם שלו כשירו ככה באנשים - הם שבו והופיעו בשבוע שאחרי כן, בפרק נוסף בסדרה. הוא לא סבור שהאדם הזה ינהג ככה".

אחותי שלחה לי בחזרה את הספר הזה אחרי ששכן אצלה עידן ועידנים וכבר הספקתי לשכוח שהעברתי אותו אליה, ורק תהיתי מפעם לפעם איפה הספר הזה. בעיקר תהיתי כשהיה חסר לי נביא חשמלי לשלוח אותו להאמין באיזו עובדה מופרכת אחת או שתיים או חמש עשרה שהרשתות החברתיות מנסות לשכנע אותי להאמין בהן. וגם כשתהיתי ביני לביני מה אדאמס היה חושב על הטכנולוגיה היום. על הרשתות החברתיות, על גדודי הבוטים שעושים בהן שימוש או על הבינה המלאכותית. אני מאמינה שהוא היה אוהב את מכונות הבינה המלאכותית, אלה שנותנות לנו טקסטים ותמונות של דברים לא קיימים, מג'ונרטים על ידי מחשב. הוא בעצמו הגה את מרווין, הבינה המלאכותית הדכאנית מכולן.

אדאמס, תסריטאי וכותב בריטי, הלךך לעולמו בחודש מאי שנת 2001, בסיטואציה שכמו לקוחה מאחד מהסצנות הפרדוקסליות בספרים שלו. הוא הלך לחדר כושר במטרה לשפר את בריאותו ומת שם מדום לב. אני מניחה שהוא היה אוהב את זה. כלומר לא בטוח שהוא היה אוהב למות, אבל הסיטואציה הפרדוקסלית היתה קרובה לליבו. אני גיליתי את ספריו במהלך שנות התשעים בספריה של מי שאז היה גיסי לעתיד ועכשיו הוא גיסי לשעבר. התחלתי לקרוא בחשד, שלא לומר חשש. הסדרה של "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" היא אסוציאטיבית, מופרכת, פרועה, בעלת היגיון פתלתל למדי ולוקח זמן להתרגל אליה. הוא משלב רעיונות טכנולוגיים, מדעיים ותרבותיים וכמובן הומור בריטי שלא כולו ניתן לתרגום בצורה טובה. מאז למדתי והתרגלתי והספרים נמצאים אצלי במדף המובחר של הספרים עליהם אני לא מוותרת.

הספר הזה קצת שונה מהטרילוגיה (חמישולוגיה?) של "מדריך הטרמפיסט", כי הוא בז'אנר הספרות הבלשית, ובמרכזו עומד הבלש האקסצנטרי והפרוע דירק ג'נטלי. יש שני ספרים בסדרה, הספר הזה הוא הספר הראשון, הספר הבא נקרא "שעת התה האפלה והעגומה של הנפש". מחדירה שנעשתה להארד דיסק שלו לאחר מותו ידוע שהיתה טיוטה לספר נוסף, שלישי, אבל הוא לא הגיע לידי גמר, וחבל.

דמות הבלש הספרותי, מסורת בריטית מאז שרלוק הולמס שהתפשטה לכל העולם. נחשבה בעבר, ואצל חלק מהאנשים נחשבת עד היום, לספרות נחותה במקצת, אבל מספקת את הצורך האנושי בפתרון חידות. בז'אנר הזה מתבצע פשע, לרוב רצח של אדם, והבלש מגיע לזירת האירוע, מחפש סימנים, טביעות אצבעות, כתמי דם, סימונים על הבגדים או על הרצפה באיזור, רגבי אדמה, סיבי בגדים, כתמי חלבון מארוחת הבוקר, מה שלא יהיה. באמצעות הממצאים האלה ובעזרת היקשים לוגיים שמפיק שכלו האנליטי הנעלה והמעולה, הבלש פותר את התעלומה. אם הוא לא שייך לשורות המשטרה הרשמית אז הוא מקבל גם הכרה מהם על יכולותיו הנפלאות ועל הסיוע שלו באזרחות למופת.

דאגלאס אדאמס, כהרגלו, מפר כמה מהכללים, אם לא את כולם. זה מתחיל נכון - יש רצח. גורדון ווי, איש העסקים והבעלים של חברת התוכנה "ווי פורוורד", מוצא את מותו המפתיע בתוך מכונית היוקרה שלו בדרך לבית סוף השבוע שלו. יש גם חשוד - ריצ'ארד מקדאף, המתכנת של גורדון שהוא גם החבר של אחותו סוזן, נמצא בצורה מחשידה חודר אל הבית שלה דרך החלון, מנסה לדבריו למחוק הודעה כושלת שהקליט במכשיר שלה, ובתוך כדי כך גם משמיד ראייה מכריעה שהיא ההקלטה האחרונה של המנוח. עד כאן הכל סביר ותואם ז'אנר. אלא שהבלש שדירק ג'נטלי הוא רק אחד מכינוייו, הוא לא אזרח למופת. למעשה הוא מתגלה כשרלטן לא חביב שגם ישב בכלא בהיותו סטודנט. כבלש, הוא לא מחפש ראיות, אלא מסתכל על המכלול העומד בתשתית הדברים, מה שאומר שהוצאות חקירה יכולות גם לשלוח אותו לבהאמה, כי בא לו. בנוסף, להבדיל מהמשטרה, הרצח הוא לא זה שמעניין אותו. הרצח הוא אירוע מלווה שבא להבהיר בספר נקודה שנוגעת לרוחות רפאים (כן) ולפשע עתיק בהרבה שדירק חושש שקורה. מה שמטריד את דירק זה למה ריצ'רד הסתכן אלה חרטות, המעזים שהחרטות האלה מובילות אליהם, ולמה הם נותנים הצדקות מוזרות לדברים שעשו

הכנסתי את הספר לרשימה שייסדתי שאני קוראת לה "בלשים עם ערך מוסף", משום שיש כאן יותר מתעלומת בילוש. המסע של דירק וריצ'רד משלב רעיונות מתחומים רבים. על אף שהמתמטיקה של הכאוס קצת פחות אופנתית היום, הספר משתמש בה ועדיין מתיישן בצורה טובה. כמו כן משולבים בו רעיונות מדעיים פיזיים ומטפיזיים, מסע בזמן, קולרידג', מוצרט ובך. דברים מתחברים בצורה די מפותלת במהלך העלילה, חוטים קטנים בפרק מסויים מקבלים מקום מרכזי בפרק אחר ונשזרים יחד לחבל, ואז חוזרים להיות רצועות קטנות לתזכורת בפרק אחר.

אני מאוד אהבתי, ואת הבא בסדרה חיבבתי אפילו יותר.

עם זאת, התרגום בעייתי מאוד, ויכול לעמוד בהצלחה בתחרות "הערות השוליים הגרועות והלא רלוונטיות". הערה לדוגמה: לאחת הדמויות יש אבא ושמו "הלורד מגנה" המתרגמת מסבירה בהערת שוליים ש"מגנה" פירושו "גדול" (מילא) ומספרת על ה"מגנה כארטה" כי... לא יודעת למה. כי לא קשור בכלל.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי