ביקורת ספרותית על הנפילה - הארי בוש #15 מאת מייקל קונלי
ספר לא משהו

---

מתבקש לומר: אח, איזו נפילה! (בנימת אכזבה קודרת כמובן, לא בנימת התפעלות). אבל אני לא אפול בפח יקוש זה, ואומר סתם, באגביות: ספר פ'סדר.
למה פ'סדר, למה לא בסדר, כפי שראוי לומר באתר אוהד עברית זה? כי בסדר נאמר מתוך הכרה שהספר לא טוב במיוחד וגם לא כזה שאינו ראוי לקריאה. פ'סדר, לעומת זאת, נאמר בקול מפטיר, נזרק מבין השפתיים כמו קליפה של פיצוחים.
מייקל קונלי הוא יצרן עשיר של ספרי מתח להמונים. לא הוט קוטור, אלא כזה שההוצאה כותבת על המהדורה הראשונה: רב המכר החדש של... במקרה זה, נבואה שמחה זו לא נרשמה על הכריכה, אבל אתם יודעים בדיוק לאיזה סוג ספרים אני מתכוונת. נבואות שמגשימות את עצמן.
קונלי הוא לא סופר רע, יש לו גם ספרים טובים. המשורר ואקו פארק ואפילו סניגור במבחן. אז מה קרה פה? אני חושבת שמחסן הרעיונות שלו התרוקן. לעמיתיו-מתחריו לבראנז'ה, ג'יימס פאטרסון ודיוויד באלדאצ'י הייתה תפוקה נאה וההוצאה דרשה את ליטרת הבשר שלה. ואם התרנגולת נמצאת בתקופה של עקרות רעיונית, זו הבעייה של הסופר עצמו. יתכבד ויצא לחופשה באשראם, להמפטונס, לאיים הקאריביים, למזרח התיכון או לתאילנד, שישלח ידו ברעיונות של אחרים, שיפרוץ כספות של רעיונות, שילקט שאריות מרצפת חדר העריכה, בקיצור, שיביא משהו. חברי הנכבדים, עליכם להבין, טלטלה כלכלית-ספרותית כמו זו שעוברת על העולם לא הייתה מזמן. צונאמי של ספרי מתח סקנדינביים מציף את כל היקום, ענף ספרי המתח האמריקאיים נמצא בסכנה מוחשית. יכול להיות שמנהל הבנק של קונלי כבר אמר לו: מייק, בחייך, הכספות שלי מלאות כבר. אבל בתור פטריוט אמריקני, קונלי חייב להמשיך לכתוב.
וזו התוצאה.
עגומה, דלילה, לא משהו לכתוב עליו הביתה או בסימניה, אבל בכל זאת.
אלא שרעיון אחד לא הספיק לו, אז קונלי כתב שתי תעלומות. כאלה שלא קשורות זו לזו, לא נדבקות, סתם.
בתעלומה הראשונה, עו"ד אחד, לוביסט, שתדלן, מאכער, מסדר עניינים, נופל אל מותו מקומה שביעית של בית מלון. אביו, ארווין אירווינג (נורא, זה כמעט כמו משה בן משה) הוא חבר מכובד במועצת העיר (אל.איי) ובעברו פיגורה חשובה במשטרה. אירווינג מבקש לדעת אם בנו קפץ מרצונו החופשי, או שנדחף אל מותו. הוא מגייס את הארי בוש, גיבורו הנהדר של מייקל קונלי כדי לחקור את המוות.
בתעלומה השנייה, הארי בוש, שהיציאה לפנסיה מאיימת עליו, מקבל ג'וב לבדוק תיקים קרים. אלו תיקים שנסגרו מחוסר הוכחות וראיות, אבל בגלל התפתחות המדע הפורנזי, יש סיכוי למצוא הוכחות חדשות כמו די.אנ.איי, תוכנה לסריקת פרצופים וכו'. בתיק רצח קר משנת 1998, מתגלה כי כתם דם על צווארה של הנרצחת שייך לפושע מין אחד. אלא שדא עקא, הפושע היה בן שמונה כשבוצע הרצח.
שתי התעלומות נשמעות כמו משהו מרתק ומעניין, אלא שקונלי מושך את שתי העגלות ביצול אחד. הסוס, הארי בוש, מזגזג בין התעלומות ואנחנו אנא אנו באים.
לבסוף, התעלומה הראשונה נופחת את נפשה בקול ענות חלושה וגם השנייה מתמוססת.
ובין לבין, הארי מנסה לצאת עם איזו פסיכולוגית, מגן על בתו מאדי בת החמש עשרה (נצחיה, גם אני לא זוכרת מתי הארי אסף אותה אל ביתו, כנראה שדילגנו על אותו ספר), רב עם ארווין אירווינג, מגלה רוצח סדרתי ולומד שבמשטרה אין חברים, וכל אחד יכול למכור אותך בנזיד עדשים.
הספרים של קונלי הם כתבה עיתונאית מורחבת, וככזו אל תצפו לאיזו הבלחה ספרותית או תיאור פיוטי. אבל כשגם התעלומה מכזיבה, יש לנו טענה קשה נגדו.
ולמה בכל זאת קראתי עד הסוף? כי ספר מתח הוא כמו לאסו. מרגע שנכרך על צווארך אתה מובל כסוס בעל סכי עיניים. תרצה, לא תרצה, אתה תקרא עד הסוף הרע.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על הנפילה - הארי בוש #15