ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 17 במאי, 2014
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
מר קונלי, מה יהיה איתך?
אני חייבת לציין שלקחתי את הספר הזה, האחרון שלך שיצא בעברית, מתוך ציפייה מהולה בהסתייגות. עד כה קראתי ארבעה ספרים מפרי עטך, וברקורד נרשמו שנים טובים (המשורר ואקו פארק), אחד בינוני (המפענחים) ואחד לא טוב (משפט שדה). רשומות הספריה טוענות בתוקף שקראתי גם את מעוף המלאכים, אבל ממנו אני באמת לא זוכרת כלום. כך שנותרת, מייקל, עם שתיים וחצי נקודות מתוך ארבע.
מייקל יקירי. אתה מרשה לי לקרוא לך מייקל, נכון? בספר הזה אתה מתמקד שוב בבלש הוותיק שלך הארי בוש. אתה ממקם אותו שנים ספורות לפני הפנסיה, מגבה אותו במצב משפחתי מעניין - בת טיפש עשרה בבית, סיפור אהבה בהתהוות. ואתה נותן לו לא תיק אחד אלא שניים. רק מה, שכחת קצת לצייד את הגיבור שלך, העומד במרכז כמה וכמה ספרים, במאפייני אישיות. מה אומר, מייקל? זה לא עובד ככה. אנחנו כקוראים אוהבים לצייר בפני עצמנו את הדמות המרכזית שבה מדובר. קצת קשה לנו, כשאנחנו עסוקים בפרטים הסבוכים של העלילה שרקמת לפנינו, גם להקדיש אנרגיות ולקושש רמזי מאפיינים כדי להצליח לצייר את התמונה הזאת.
ובכן אני אפסיק לדבר בלשון רבים. אתה צודק. אני זאת אני, ואני מייצגת את עצמי בלבד. ובכן, העמדת את הארי בוש במקום רגיש למדי. בעוד תנאי הפרישה שלו נידונים בדרגים הגבוהים, ובעוד מאוד חשוב לו להצליח לקבל עוד חמש שנות משכורת מלאות, על מנת להצליח לכלכל את עצמו ואת הבת שלו מאדי, שהגיעה לפתע פתאום לגור בביתו, כנראה באחד הספרים הקודמים שלא קראתי. אז בתקופה הרגישה הזאת אתה מפיל על בוש ועל השותף שלו ג'ינגו כבד. כלומר חקירה שמעורבת בה פוליטיקה עירונית ואחרת. ואם זה לא מספיק מסובך, הרי שאביו של מושא החקירה, הלא הוא חבר העיריה אירוינג, הוא יריב ותיק של בוש. לא נעים. בעיקר בגלל הנסיבות, שמצאו את גופו של אירוינג הבן מרוצץ במה שנראה כהתאבדות. לא נעים, אמרנו. יתרה מזאת, העמדת אותו גם בקונפליקט נאמנות, בגלל שהתיק השני שנפל בחלקו, סיפור אונס ורצח אכזרי של נערה צעירה, דומה שהוא מושך אותו יותר, והפתרון מרתק אותו יותר.
ובכן מייקל, אין ספק ששתי העלילות מעניינות מאוד. קצת לא ברור מה הקשר ביניהן ואם הוא בכלל קיים, או שחיפשת בשר למלא את 376 העמודים של הספר. אבל באמת לא צפיתי את כל הדברים ומהבחינה הבלשית היה מעניין. דרך הכתיבה קצת עצבנה אותי. אני לא יודעת אם מישהו אמר לך את זה פעם, אבל יש לך נטייה לשזור דיאלוגים בהסברים מפורטים. זה אולי נראה לתועלת הקורא, אבל אותי זה מעצבן. קצת פוגע בקצב הקריאה, ובסיפור בלשי הקצב הוא מה שחשוב.
ויש לי גם מילה קטנה להארי ידידנו, ואשמח אם תוכל להעביר לו אותה. הארי, נכון שנפלה עליך הורות לא מתוכננת, ופתאום אתה מוצא את עצמך אבא לילדה בת חמש עשרה. ונכון שמתוקף עבודתך אתה נחשף לכל מיני צרות שקורות בעולם בכלל, ולנערות צעירות בפרט. ובכל זאת נראה שרמת הגוננות והדאגה שלך קצת מוגזמת. היא לא בת תשע, מאדי. היא בת חמש עשרה. גיל שבו אפשר להישאר בבית לבד, גם בלי עזרת אקדח, וללכת לקניון עם חברות גם בימים שבהם אין בקניון הזה אבטחה כבדה. כדאי לך לשחרר קצת, גם לטובת ההתבגרות שלה, וגם לטובת יחסיכם העתידים.
ובשורה התחתונה - נהניתי לקרוא, אין ספק. אפילו עצרתי את מרוץ יום שישי שלי לטובת סיום הקריאה של הספר. העלית לי שאלות מענינות בדבר הקשר בין ילדים והורים, ואחריות הדור המבוגר על מעשיהם של צאצאיו הצעירים. אה, עכשיו פתאום קלטתי. זה הקשר בין שתי פרשיות הבילוש. אז יפה. זה לא סתם כדי למלא את גיליונות הדפוס. אבל למרות הכל קצת קשה לי לדרג את הספר במלוא ארבעת הכוכבים. אז שוב, שלושה כוכבים, מה שאומר שכרגע מדד קונולי שלי הוא שלוש נקודות מתוך חמש.
מייקל, אל תתן לזה לייאש אותך. אשמח לקרוא עוד ספרים שלך, בייחוד אם הם יהיו ברמה של אקו פארק.
בברכת לילה טוב ושבוע טוב (ככה זה אצלנו, יום א' הוא תחילת השבוע הקרוב)
נצחיה
15 קוראים אהבו את הביקורת
15 הקוראים שאהבו את הביקורת
