ספרי שואה, כמה עברו תחת ידי במהלך השנים. אם זה בסיפורים קצרים, ביוגרפיות, עלילתיים או ספרי פוסט שואה. תמיד בכל אחד מן הספרים השיא היה גילוי עבר הניצול, מה הוא עבר באותם מחנות/סיפורי הבריחה/הניסים הגדולים.
ואז נפל לידי הספר הזה ושינה את כל מה שחשבתי על ספרי שואה.
זה ספר על 3 דורות: סבא, אבא ובן. הילד שותף לתעלול עם שאר חבריו היהודים לכיתה, ובמהלך יום הולדת לבן כיתתם הגוי הם גורמים לנפילתו ופציעתו, ומכאן מתחיל הסיפור להתגלגל כשאושוויץ תמיד נמצא ברקע. הספר כתוב כרשומות שעד סוף הספר אנחנו לא מבינים למי הן מיועדות, והן מתארות את קורות המשפחה.
הסבא שברח מאושוויץ וכל רצונו היה לשכוח הכל. בנו (האבא) שחיפש תשובות כל השנים, ואת אותן זיכרונות אבל מחלת האלצהיימר מכניעה אותו, ונכדו (הבן) שלא יודע איך מתמודדים עם עבר משפחתו מה שמלווה אותו בכל צעד בחיים.
מה שמיוחד בספר זה שלמרות שאושוויץ מוזכרת בלי סוף, אנחנו לא שומעים על הזוועות שהתרחשו בין כתליה. סיפור השרידה של הסב לא נזכר לרגע, רק הטראומה שאיתה הוא יצא, ואיך שהיא השפיעה על הדורות הבאים במשפחה.
זה ספר פוסט שואה מיוחד ומרגש, שדן בהמון נושאים חשובים ומעוררי מחשבה. הוא נכתב בלי רגש, אבל הוא מרגיש הכי אינטימי שיש. הוא שורט את הלב, ועדין הוא מנסה לחסוך מאיתנו את הזוועות.
הוא מתחיל כיומן נפילה - אותה נפילה של ילד בן 13 ביום הולדתו, אבל הוא ממשיך כיומן נפילה של כל אחת מהדמויות בעולם של אחרי המלחמה.
עוד הפעם סדרה לספרות יפה בוחרת להביא ספר מקורי, נועז ומצוין שאף פעם לא היינו מגיעים אליו בלי הבחירה המיוחדת שלהם!


















