ספרי שואה, כמה עברו תחת ידי במהלך השנים. אם זה בסיפורים קצרים, ביוגרפיות, עלילתיים או ספרי פוסט שואה. תמיד בכל אחד מן הספרים השיא היה גילוי עבר הניצול, מה הוא עבר באותם מחנות/סיפורי הבריחה/הניסים הגדולים.
ואז נפל לידי הספר הזה ושינה את כל מה שחשבתי על ספרי שואה.

זה ספר על 3 דורות: סבא, אבא ובן. הילד שותף לתעלול עם שאר חבריו היהודים לכיתה, ובמהלך יום הולדת לבן כיתתם הגוי הם גורמים לנפילתו ופ

כשסיימתי לקרוא את הספר קפץ לי לראש הפסוק המוכר מספר ירמיהו: "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה".
הנפילה בספר הנוכחי הינה מטאפורה לאוטוביוגרפיה ומערכות יחסים של 3 דורות: סב, אב ובן (נכד). כל הסיפור נכתב על ידי הבן-נכד ובסיפור הזה אין לו שם.
הסיפור כתוב בצורת רשימות יומן, דרך עיניו של הכותב וכך הוא מתחיל: "סבא שלי לא אהב לדבר על העבר. דבר שאינו מפתיע, לפחות לאור כל מה שנוגע לעניין: העובדה שהיה י