לספר הזה נכתבו באתר שש ביקורות איכותיות { מאת החברים באתר :רץ, דן סתיו, פרל, דורון נחמני, עודד ,ואורי רעננה },
מקצתם העלו בעיות והשגות ומקצתם סיפרו באופן פרטני את עשרת הימים שבהם עמד קיבוץ משמר העמק מול התקפותיו של "צבא ההצלה" של פאיז- קאוקג'י ושל הלחימה בו ע"י כוחות מהפלמ"ח ויחידות החי"ש .משכך איני רואה טעם לחזור על סקירת הדברים הללו בספר אלא למשוך את הדיון למאפיינים אחרים שבהם הקרב על משמר העמק נגע מול שישה הכפרים הערביים שסבבו את משמר העמק והשתתפו חלקם או רובם פיזית בלחימה מול הקיבוץ -דהיינו היווצרות הנכבה.

הכפרים :אל -מנסי, נעינרעיה, ע'וביה אל -פוקה ,ע'יובה אל- תחתא מדרום למשמר העמק , ואבו-שושה ןאבו זוריק מצפון לקיבוץ .

בחינת קיומם של מאפיינים הקשורים לנכבה .אך ורק למשבצת הזאת של קיבוץ משמר העמק ושישה הכפרים הערביים שסבבו אותו:

האם התרחש -טיהור אתני,או גירוש,או בריחה של תושבי הכפרים שסבבו את הקיבוץ ?

האם התרחש טבח בכפרים הללו?

האם התרחשו מעשי ביזה?.

האם התרחשו מעשי אונס?.

האם התקיים מהלך מכוון של הרס הכפרים ומניעת הכפריים לחזור לכפריהם ?.


הנקודות הללו עלו במוחי על רקע הרושם החזק שהותיר בי הספר- "השואה ,התקומה והנכבה" מאת יאיר אורון שבו טען המחבר על סמך מחקרים היסטוריים{של ההיסטוריונים :בני מוריס ,יואב גלבר ,ואילן פפה } כי אכן בוצעו מעשים שכאלה מצד הכוחות הישראליים במלחמת 48 בכלל,ומכיוון שזכרתי כי הוא הזכיר שם את הכפר אבו -שושה בהקשר של אונס וטבח של 70 אנשים ,רציתי לבדוק כיצד הדברים הללו באים לידי ביטוי בספר הזה ,האם הם מוזכרים ?אם כן באיזה הקשרים וכו.

אבל נתחיל ראשון ראשון ואחרון אחרון.

-קיבוץ משמר העמק שייך לזרם הקיבוץ הארצי השומר הצעיר ומהבחינה הפוליטית -לתנועת מפ"ם {ויש לכך משמעות אידאולוגית בכך שחברי התנועה האמינו ודגלו בקיום יחסי שוויון ושלום עם הערבים בארץ}.מיקומו הגאוגרפי ממוקם על כביש מגידו- לחיפה היה הסיבה העיקרית לניסיונות של קאוקג'י לכבוש את הקיבוץ כדי לשלוט על הדרך לחיפה ,לכבוש את חיפה ואולי את כל אזור הצפון ובכך לבסס את מעמדו הצבאי והפוליטי מול עבד אל -קאדר- אל -חוסייני שהיה אחראי על גזרת מרכז וירושלים ומול ארצות הערביות: סוריה ועירק כדי לקבל סיוע בחיילים ובנשק.

-עשרת ימי הקרב על משמר העמק: מ-4 באפריל 1948 עד -13 באפריל 1948 (עם הפוגה קצרה בתיווך הבריטים, שבה נלקחו כל ילדי הקיבוץ למקום מבטחים בקיבוצים שכנים) הסתיימו בניצחון הודות לעמידתם של אנשי הקיבוץ שנשארו תחת הפגזות וההתקפות הבלתי פוסקות מול צבאו של קאווקג'י והכפריים מסביב ,ולחיילי -חטיבת הפלמ"ח והחי"ש שנקראו לעזרה,והגיעו לאחר 4 ימים מראשית הקרבות במקום.

-טראומת הקיבוץ: במאורעות תרפ"ט -1929 הותקף הקיבוץ ותושביו נאלצו לעוזבו באופן זמני -לעשרה ימים בהוראת המשטרה הבריטית‏ .נטישת הקיבוץ עוררה פולמוס ציבורי ביישוב העברי ,ואורי צבי גרינברג כינה את הקיבוץ "הפקר העמק" והאשים את תושביו בפחדנות‏.

-המחבר הנו בן הקיבוץ והיסטוריון צבאי מוערך ,כתב את ספר "צליחה"- שעסק במלחמת יום הכיפורים .

-הקרב בין צבא ההצלה של קאוקג'י לבין משמר העמק התקיים חודש לפני פרוץ מלחמת 48 באופן רשמי,על רקע רעיונות תוכנית ד' של ההגנה שאמרו: האחד -השתלטות על שטחים חיוניים ,השני- השתלטות על צירים מרכזיים לקראת עזיבת הבריטים ,המשמעות הייתה שבפעם הראשונה גובשה תוכנית אסטרטגית שגרסה כיבוש והשלטות על כפרים ואזורים בקנה מידה ארצי ליצירת רצף טריטוריאלי יהודי שיאפשר להגן עליו.

עיקרה של הביקורת הזאת כפי שכתבתי היא הסקרנות שלי לבדוק את המאורעות סביב הקרב על משמר העמק ולראות האם תוצאת מפלת הצד הערבי גרמה להתרחשות מאפייני הנכבה:


-טיהור אתני, טרנספר ,גירוש ,או בריחה של הכפריים :

כתוצאה ממפלתו של קאוקג'י -בשלב הראשון -תושבי הכפרים -הגברים ברחו משהבינו את יחסי הכוחות ועל רקע השמועות כי היהודים עורכים מעשי טבח {על רקע השמועות ממקרה דיר יאסין}.בשלב השני - מי שנשאר בכפר נשים ,זקנים ,וילדים - במהלך הכיבוש הפיזי של הכפרים ממש - האוכלוסייה הזאת גורשה ,רגלית או ע"ג משאיות. תושבי הכפרים הללו נדדו לכפרי ואדי -ערה , למחנות הפליטים בג'נין ואח"כ לאירביד -ירדן, ללבנון ולסוריה .
המחבר מביא עדות של פליט מהכפר רוביה תחתא שהיה בזמן הקרבות בן 28 : "זקני הכפר התכנסו והחליטו שבגלל הירי אנו עוברים לאל -פוקה שהיה לו מקום אסטרטגי שאי אפשר היה לכבוש אותו לולא הנסיגה של צבא ההצלה ,המתקפה על רוביא -פוקא ממשמר העמק הייתה חזקה ....נסיגת צבא ההצלה היא ששברה אותנו,היהודים תקפו בלילה אחרי השקיעה .איש אחד זקן סירב לצאת מן הכפר והרגו אותו,הבנים שלו היו בין הלוחמים .הייתה יציאה המונית ,לא האמנו שזה קורה לנו .הגענו לסוריה בעודנו אומרים -עוד מעט נשוב עדות עלי אלרחמן אבו-שהאב ,רוביה -חתא ,מחנה הפליטים פלסטין דמשק ,ראיון שנערך במאי 2007 ע"י ארגון "זוכרות" .
{http://www.zochrot.org/top/%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA}

בשאר הכפרים שסבבו את משמר העמק קרו הדברים פחות או יותר באופן דומה .

המחבר המסתמך על עדות של חבר הקיבוץ מגיע למסקנה -שמשמר העמק לא גירשה ביוזמתה או שלא ביוזמתה את תושבי הכפרים ,עזיבת הכפרים קדמה להסתערות עליהם כך הכפרים אבו -שושה.לא היה צורך לגרש את התושבים .החרדה הפוטנציאלית והפיזית עשתה את שלה כאשר נשבר קו המגן של קאווקג'י ומכך נשבר גם גוום של הכפריים הערביים,הם לא חיכו לתוצאות הקרבה ונטשו. אולם אין להתעלם גם מעדויות מפקדי הפלמ"ח שמביא המחבר בספר ,שהתעקשו לגרש את תושבי הכפרים בין אם השתתפו בקרבות עם קאוקג'י ובין שלא וזאת עפ"י אסטרטגיית תוכנית ד'.

כלומר מחבר הספר הזה קושר את הטרנספר/הגירוש / הבריחה של תושבי הכפריים כמציאות מורכבת כתוצאה מהשתתפות בני הכפריים בלחימה עם כוחותיו של קאוקג'י ועם יישום תוכנית ד'.

האם המציאות הזאת עונה על הגדרת האו"ם באשר להתרחשות טיהור אתני כפי שטוען זאת יאיר אורון בספרו-"השואה ,התקומה והנכבה",וכן בספרו של בני מוריס -"לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים "- עמ 160-162, שאורון מסתמך עליו כמקור היסטורי במחקרו- נראה שכן .
והנה דוגמא כיצד מציאות מסוימת אפשר לראותה ולפרשה כטיהור אתני מצד אחד או בפועל כטרנספר/גירוש /בריחה של תושבי הכפריים מכורח אירועי המציאות שקרו בשטח .

האם התרחש טבח בכפרים הללו ?

גם בספר הזה וגם בספר של בני מוריס הנ"ל מתואר מעשי הריגה במכוון בכפר אבו זוריק ,ב-12 באפריל חיילי חטיבת כרמלי ירו אחרי הבורחים מהכפר באש מקלעים כ-200 גברים נשים וזקנים. {עמ 209 -2011 -אזוב ,עמ'163 -בני מוריס } בשני הספרים מובאת עדות של חבר קיבוץ הזורע אליעזר באואר -בארי ששיגר מכתב זועם לישראל גלילי בכיר מתנועת מפ"ם ששרת במערכת הביטחון:
"כאשר נכבש הכפר נסו תושביו וביקשו למלט את נפשם בברחם בשדות העמק. יצאו כוחות מהישובים הסמוכים ועקפו אותם, היו חילופי יריות שבהם נהרגו אחדים מבין הערבים ,אחרים הסגירו את עצמם או נפלו לידי היהודים בלי נשק ,רובם נהרגו ואלה לא היו אנשי הכנופיות כמו שנכתב אח"כ ב-"על המשמר" ,אלא פלחים חסרי מגן מנוצחים. רק חברי הקיבוץ לקחו שבויים ...גם בתוך הכפר כאשר נתגלו כעבור שעות אחרי גמר הקרב כמה אנשים שהסתתרו -הרגו אותם ...באואר קרא לבכירי מפ"ם במערכת הביטחון לדאוג לכך שיינתנו למפקדי ההגנה וחייליה הוראות ברורות בדבר לקיחת שבויים והיחס אליהם בהתאם להסכמי ג'נבה ..."
באשר לטיעון של אורון כי בכפר אבו שושה נהרגו 70 איש? משני הספרים אי אפשר להגיע למסקנה חד משמעית אם ההרוגים הללו היו חלק מהבורחים או חלק שהשתתף בקרבות מול הקיבוץ בעשרת הימים של המצור עליו.


האם התרחשו מעשי אונס ?.

במכתבו לעיל של אליעזר באואר -בארי מקיבוץ הזורע הוא כותב -לגבי כפר אבו זוריק -"אומרים שהיה גם מקרה אונס .אך יתכן שזהו אחד מסיפורי"הגבורה " הבדויים של החיילים"...המקרה מוזכר אצל {מוריס עמ 163 } אבל כל מעשה אונס אינו מוזכר כלל וכלל בספרו של אזוב באותו מעמד המכתב { עמ 211.} האם היה "נוח" לאזוב -לצנזר את המכתב בתוך ספרו ?! גם אצל מוריס במפתח מקומות ועניינים לא מופיע הערך אונס ,בניגוד לערכים כמו ביזה ,טבח והרס כפרים .נשאלת השאלה : מעשה האונס שקרה או לא יש לראותו בגדר עדות שמיעה שהגיעה אל אוזנו של חבר הקיבוץ ,או שאכן בוצע במציאות ?במקרה הזה - אין תשובה חד משמעית . בספר של אורון מצויין כי גם בכפר אבו שושה -התרחש מעשה אונס זאת עפ"י עדותו של אורי אבינרי במחצית מאי 1948,לדברים האלו אין סימוכין בשני הספרים הללו.

{בעבודת מחקר לתואר מוסמך באנתרופולוגיה של טל ניצן ,אונ' עברית 2006}העוסק ב:"נדירותו של אונס צבאי בסכסוך הישראלי -הפלשתיני"-נאמרים הדברים הבאים:

"חשוב לציין כי לגבי מרבית דיווחי האונס קיימת חוסר הסכמה בקרב היסטוריונים האם אכן התקיימו או שמא היו חלק מן התעמולה הערבית והיהודית. התעמולה הערבית הדגישה את מקרי האונס או לחילופין המציאה או "ניפחה" אותם בכדי
ליצור לגיטימציה להשתתפות מתנדבים וצבאות ערב בסכסוך ולעורר לחץ בינלאומי על הציונים(גלבר,159 :2004; מוריס,158 :1991 },כדי לעודד את הפלשתינים עצמם להשתתף בלחימה (גלבר,159 :2004) וכפי שמציינים מספר מחברים בהסתמכם על עדויות פלשתינים, גם מאחר והם היו נוהגים כך בעצמם { מוריס,537-538 :1991). מנגד, השתמשו גם היהודים, אם כי במידה פחותה באופן משמעותי, בהפצת שמועות ואיומים מעין אלו, בכדי לזרז את יציאת הפלשתינים.

יגאל אלון למשל, הזהיר את תושבי כפרי החולה כי אם לא ימלטו מיד הם יומתו ובנותיהם יאנסו (מוריס, 205 :2003). יש לציין שגם הבריטים לקחו חלק בתעמולת אימה זו, ובכדי לזרז את יציאת הפלשתינים מטבריה איים עליהם המפקד הבריטי
"בדיר- יאסין נוסף" כשיעזבו הבריטים (להב,49 :2000). מכל מקום, קשה להבחין בין
אירועי אונס על ידי לוחמים ישראלים לבין גילויי חרדה של הפלשתינים שמא
נשותיהם ובנותיהם יותקפו .}...."

עוד מביאה המחברת טל ניצן בעבודתה בין היתר את ממצאיו של מוריס בנוגע למעשי האונס הישראלים שהתרחשו בתקופה זו:
"שנים עשר מקרים שהם רק קצה הקרחון בעיניו, בהם נערך אונס קבוצתי במגוון מקומות בארץ, בבחורה אחת או יותר ובדרך כלל הסתיים ברצח . גם מן הצד הפלשתיני ישנם דיווחים על מקרי אונס, שהובילו להחמרה בפיקוח החברתי ובמגבלות שהוטלו על הנשים במחנות הפליטים . חשוב לציין כי מכלול המקרים שהתחוללו (או לא) בתקופות אלו, מצוין בכרוניקות הישראליות ולא היה צורך
לפנות למקורות חיצוניים, בניגוד לתיעוד מקרי (או טענות בדבר) אונס בשלבים מאוחרים יותר של הקונפליקט, אותם ניתן למצוא רק במקורות חיצוניים, הן בינלאומיים והן פלשתינים ".
{http://zeevgalili.com/wp-content/uploads/2008/01/military-rape.pdf}



האם התרחשו מעשי ביזה ?.

בשני הספרים מתוארים מעשי ביזה משנכבשו את הכפרים .הביזה התקיימה בכל הסקלות: החל מלקיחת פרימוס ,רהיט ע"י החיילים ועד בעלי חיים: בקר ,חמורים, סוסים ותרנגולות ששוטטו בשדות העמק ונאספו ע"י חברי הקיבוצים ,הזורע ומשמר העמק { 213 -אזוב ,163 - מוריס }. עדות נג'יה אלג'אבר פליטה מרוביה שניסתה לחזור לאחר יומיים כדי לחפש את בעלה ולהביא מצרכים ובגדים מהבית "בדרך לשם ירו לעברנו ,כמעט נהרגתי הלכתי לכפר,היהודים לא השאירו כלום ,הפרות הכבשים הסוסים ,והכל היה ערמה אחת. הכל חרב .הרגו את הפרות ואת התרנגולות ".עדותה נלקחה ממחנה הפליטים ג'נין מרס 2010 פרסום ארגון "זוכרות"


האם התקיים מהלך מכוון של הרס הכפרים ומניעת הכפריים הערביים לחזור לכפריהם בקרב על משמר עמק ?.


מחבר הספר -אזוב מתאר - כי לאורך כל הקרבות וכיבוש ששת הכפרים הכפרים הערביים סביב משמר העמק ע"י חיילי הפלמ"ח והחי"ש
הייתה מדיניות ברמת מפקדי הפלמ"ח לפוצץ את הבתים מאבן ומחימר ולא להשאיר אבן על אבן כדי למנוע מתושבי הכפרים שנמלטו לחזור אל משהו שאולי קיים וזאת מתוך הערכה שבמידה והכפריים הערביים יחזרו הם יהוו במשך הזמן "גייס חמישי".

אורון ומוריס מביאים בספריהם פרוטוקול מישיבת מרכז מפא"י בהשתתפות בן גוריון עם משלחת מהקיבוץ ושניים ממנהיגי מפ"ם חזן ובנטוב ב-8 או 9 אפריל:"ואמרו לי -סיפר בן גוריון שמוכרחים לגרש את הערבים באיזור ולשרוף את הכפרים. לי היה עניין קשה עד מאוד {אך} הם אמרו לי שאין להם ביטחון בקיומם אם יישארו הכפרים על תלם ולא יגורשו התושבים הערביים,כי אז יתקיפו {הכפרים הערביים} אותם {את אנשי משמר העמק} וישרפו אם על ילדה "....לימים בחודש יולי נאם במרכז מפא"י,הזכיר בן-גוריון את פרשת משמר העמק בהקשר הפולמוס שלו עם מפ"ם שהאשימה אותו בהפעלת מדיניות של גירושים כלפי ערביי א"י ,הוא האשים את מנהיגי מפ"ם ב"צביעות" באמרו כי - "המקרה הראשון שהובא אלי על גירוש ערבים היה בימי משמר העמק ,וכי הנהגת מפ"ם נוכחה לדעת בזמן הקרב על קיבוץ זה,שהאידיאולוגיה -במקרה זה האחווה בין יהודים וערבים -אינה עולה תמיד בקנה אחד עם הצרכים האסטרטגיים,הם{ אנשי מפ"ם } עמדו בפני המציאות האכזרית {במקרה של משמר העמק }...."מוריס שם ,161.


אז האם התרחשו מאפייני הנכבה סביב הקרב על משמר העמק מול כוחות "צבא ההצלה" של קאוקג'י,תוך כדי השתתפות במידה כזאת או אחרת של ערביי הכפרים מסביב לקיבוץ -התשובה כן !!.

האם כל "האשמה ההיסטורית והמוסרית" הנה רק על גבה של מדינת ישראל ?התשובה שלילית!!.
כמו שראינו בקרב על משמר העמק ארבעה "שחקנים" הניעו את מעגלי התהוות הנכבה : "צבא ההצלה" של קאוקג'י, ששת הכפרים הערביים שסבבו את משמר העמק , אנשי משמר העמק ,וחיילי הפלמ"ח והחי"ש שכבשו בפועל את הכפרים על כל המשמע מכך .


האם הספר הזה שנכתב ע"י בן הקיבוץ מציג את כל האמת ההיסטורית אודות הקרב על משמר העמק?-אני חושבת שהתשובה לכך -מורכבת . מצד אחד הסופר לא הסתיר מאורעות מסוימים שליליים ואינם מחמיאים לנרטיב הישראלי כולל הבאת מקורות של עדויות ישירות של פליטים ערביים מהכפרים כפי שנכתבו בארגון "זוכרות" .

ומצד שני הוא לא הביא את כל !!האמת ההיסטורית. אולי בגלל שהוא מאמין או רואה את הסיפור האחד הזה בזווית מסוימת.
שכדי לתת לו תוקף ובלעדיות מוסרי וצידוק היסטורי,הוא מפחית מתוקפם של אירועים אחרים וחוויות אחרות שהתרחשו באותו הזמן ויש להם משמעויות פרשניות אחרות מהנרטיב הסיפורי שלו כבן הקיבוץ והסגה הסיפורית "מי באמת גירש את קאוקג'י וצבאו מגבעות משמר העמק ".
לגבי השאלה :האם התרחשה נכבה או לא סביב סיפור הקרב על משמר העמק הוא הביא עדויות אבל לא עסק במהות השאלה -כי זאת לא הייתה מטרת כתיבתו של הספר מראש .

החיבור והסקרנות לנסות לבחון ולבדוק באמצעות הספר הזה למול ספרים אחרים את השאלה: האם היו ומהם יחסי הגומלין בין הקרב על משמר העמק להתהוות הנכבה בגורל ששת הכפרים הערביים שסבבו את הקיבוץ, -ה"אשמה" והאחריות כולה עלי.

לספר הזה נכתבו באתר שש ביקורות איכותיות { מאת החברים באתר :רץ, דן סתיו, פרל, דורון נחמני, עודד ,ואורי רעננה },
מקצתם העלו בעיות והשגות ומקצתם סיפרו באופן פרטני את עשרת הימים שבהם עמד קיבוץ משמר העמק מול התקפותיו של "צבא ההצלה" של פאיז- קאוקג'י ושל הלחימה בו ע"י כוחות מהפלמ"ח ויחידות החי"ש .משכך איני רואה טעם לחזור על סקירת הדברים הללו בספר אלא למשוך את הדיון למאפיינים אחרים שבהם הקרב על משמר העמק נגע מול שישה הכפרים הערביים שסבבו את משמר העמק והשתתפו חלקם או רובם פיזית בלחימה מול הקיבוץ -דהיינו היווצרות הנכבה.

הכפרים :אל -מנסי, נעינרעיה, ע'וביה אל -פוקה ,ע'יובה אל- תחתא מדרום למשמר העמק , ואבו-שושה ןאבו זוריק מצפון לקיבוץ .

בחינת קיומם של מאפיינים הקשורים לנכבה .אך ורק למשבצת הזאת של קיבוץ משמר העמק ושישה הכפרים הערביים שסבבו אותו:

האם התרחש -טיהור אתני,או גירוש,או בריחה של תושבי הכפרים שסבבו את הקיבוץ ?

האם התרחש טבח בכפרים הללו?

האם התרחשו מעשי ביזה?.

האם התרחשו מעשי אונס?.

האם התקיים מהלך מכוון של הרס הכפרים ומניעת הכפריים לחזור לכפריהם ?.


הנקודות הללו עלו במוחי על רקע הרושם החזק שהותיר בי הספר- "השואה ,התקומה והנכבה" מאת יאיר אורון שבו טען המחבר על סמך מחקרים היסטוריים{של ההיסטוריונים :בני מוריס ,יואב גלבר ,ואילן פפה } כי אכן בוצעו מעשים שכאלה מצד הכוחות הישראליים במלחמת 48 בכלל,ומכיוון שזכרתי כי הוא הזכיר שם את הכפר אבו -שושה בהקשר של אונס וטבח של 70 אנשים ,רציתי לבדוק כיצד הדברים הללו באים לידי ביטוי בספר הזה ,האם הם מוזכרים ?אם כן באיזה הקשרים וכו.

אבל נתחיל ראשון ראשון ואחרון אחרון.

-קיבוץ משמר העמק שייך לזרם הקיבוץ הארצי השומר הצעיר ומהבחינה הפוליטית -לתנועת מפ"ם {ויש לכך משמעות אידאולוגית בכך שחברי התנועה האמינו ודגלו בקיום יחסי שוויון ושלום עם הערבים בארץ}.מיקומו הגאוגרפי ממוקם על כביש מגידו- לחיפה היה הסיבה העיקרית לניסיונות של קאוקג'י לכבוש את הקיבוץ כדי לשלוט על הדרך לחיפה ,לכבוש את חיפה ואולי את כל אזור הצפון ובכך לבסס את מעמדו הצבאי והפוליטי מול עבד אל -קאדר- אל -חוסייני שהיה אחראי על גזרת מרכז וירושלים ומול ארצות הערביות: סוריה ועירק כדי לקבל סיוע בחיילים ובנשק.

-עשרת ימי הקרב על משמר העמק: מ-4 באפריל 1948 עד -13 באפריל 1948 (עם הפוגה קצרה בתיווך הבריטים, שבה נלקחו כל ילדי הקיבוץ למקום מבטחים בקיבוצים שכנים) הסתיימו בניצחון הודות לעמידתם של אנשי הקיבוץ שנשארו תחת הפגזות וההתקפות הבלתי פוסקות מול צבאו של קאווקג'י והכפריים מסביב ,ולחיילי -חטיבת הפלמ"ח והחי"ש שנקראו לעזרה,והגיעו לאחר 4 ימים מראשית הקרבות במקום.

-טראומת הקיבוץ: במאורעות תרפ"ט -1929 הותקף הקיבוץ ותושביו נאלצו לעוזבו באופן זמני -לעשרה ימים בהוראת המשטרה הבריטית‏ .נטישת הקיבוץ עוררה פולמוס ציבורי ביישוב העברי ,ואורי צבי גרינברג כינה את הקיבוץ "הפקר העמק" והאשים את תושביו בפחדנות‏.

-המחבר הנו בן הקיבוץ והיסטוריון צבאי מוערך ,כתב את ספר "צליחה"- שעסק במלחמת יום הכיפורים .

-הקרב בין צבא ההצלה של קאוקג'י לבין משמר העמק התקיים חודש לפני פרוץ מלחמת 48 באופן רשמי,על רקע רעיונות תוכנית ד' של ההגנה שאמרו: האחד -השתלטות על שטחים חיוניים ,השני- השתלטות על צירים מרכזיים לקראת עזיבת הבריטים ,המשמעות הייתה שבפעם הראשונה גובשה תוכנית אסטרטגית שגרסה כיבוש והשלטות על כפרים ואזורים בקנה מידה ארצי ליצירת רצף טריטוריאלי יהודי שיאפשר להגן עליו.

עיקרה של הביקורת הזאת כפי שכתבתי היא הסקרנות שלי לבדוק את המאורעות סביב הקרב על משמר העמק ולראות האם תוצאת מפלת הצד הערבי גרמה להתרחשות מאפייני הנכבה:


-טיהור אתני, טרנספר ,גירוש ,או בריחה של הכפריים :

כתוצאה ממפלתו של קאוקג'י -בשלב הראשון -תושבי הכפרים -הגברים ברחו משהבינו את יחסי הכוחות ועל רקע השמועות כי היהודים עורכים מעשי טבח {על רקע השמועות ממקרה דיר יאסין}.בשלב השני - מי שנשאר בכפר נשים ,זקנים ,וילדים - במהלך הכיבוש הפיזי של הכפרים ממש - האוכלוסייה הזאת גורשה ,רגלית או ע"ג משאיות. תושבי הכפרים הללו נדדו לכפרי ואדי -ערה , למחנות הפליטים בג'נין ואח"כ לאירביד -ירדן, ללבנון ולסוריה .
המחבר מביא עדות של פליט מהכפר רוביה תחתא שהיה בזמן הקרבות בן 28 : "זקני הכפר התכנסו והחליטו שבגלל הירי אנו עוברים לאל -פוקה שהיה לו מקום אסטרטגי שאי אפשר היה לכבוש אותו לולא הנסיגה של צבא ההצלה ,המתקפה על רוביא -פוקא ממשמר העמק הייתה חזקה ....נסיגת צבא ההצלה היא ששברה אותנו,היהודים תקפו בלילה אחרי השקיעה .איש אחד זקן סירב לצאת מן הכפר והרגו אותו,הבנים שלו היו בין הלוחמים .הייתה יציאה המונית ,לא האמנו שזה קורה לנו .הגענו לסוריה בעודנו אומרים -עוד מעט נשוב עדות עלי אלרחמן אבו-שהאב ,רוביה -חתא ,מחנה הפליטים פלסטין דמשק ,ראיון שנערך במאי 2007 ע"י ארגון "זוכרות" .
{http://www.zochrot.org/top/%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA}

בשאר הכפרים שסבבו את משמר העמק קרו הדברים פחות או יותר באופן דומה .

המחבר המסתמך על עדות של חבר הקיבוץ מגיע למסקנה -שמשמר העמק לא גירשה ביוזמתה או שלא ביוזמתה את תושבי הכפרים ,עזיבת הכפרים קדמה להסתערות עליהם כך הכפרים אבו -שושה.לא היה צורך לגרש את התושבים .החרדה הפוטנציאלית והפיזית עשתה את שלה כאשר נשבר קו המגן של קאווקג'י ומכך נשבר גם גוום של הכפריים הערביים,הם לא חיכו לתוצאות הקרבה ונטשו. אולם אין להתעלם גם מעדויות מפקדי הפלמ"ח שמביא המחבר בספר ,שהתעקשו לגרש את תושבי הכפרים בין אם השתתפו בקרבות עם קאוקג'י ובין שלא וזאת עפ"י אסטרטגיית תוכנית ד'.

כלומר מחבר הספר הזה קושר את הטרנספר/הגירוש / הבריחה של תושבי הכפריים כמציאות מורכבת כתוצאה מהשתתפות בני הכפריים בלחימה עם כוחותיו של קאוקג'י ועם יישום תוכנית ד'.

האם המציאות הזאת עונה על הגדרת האו"ם באשר להתרחשות טיהור אתני כפי שטוען זאת יאיר אורון בספרו-"השואה ,התקומה והנכבה",וכן בספרו של בני מוריס -"לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים "- עמ 160-162, שאורון מסתמך עליו כמקור היסטורי במחקרו- נראה שכן .
והנה דוגמא כיצד מציאות מסוימת אפשר לראותה ולפרשה כטיהור אתני מצד אחד או בפועל כטרנספר/גירוש /בריחה של תושבי הכפריים מכורח אירועי המציאות שקרו בשטח .

האם התרחש טבח בכפרים הללו ?

גם בספר הזה וגם בספר של בני מוריס הנ"ל מתואר מעשי הריגה במכוון בכפר אבו זוריק ,ב-12 באפריל חיילי חטיבת כרמלי ירו אחרי הבורחים מהכפר באש מקלעים כ-200 גברים נשים וזקנים. {עמ 209 -2011 -אזוב ,עמ'163 -בני מוריס } בשני הספרים מובאת עדות של חבר קיבוץ הזורע אליעזר באואר -בארי ששיגר מכתב זועם לישראל גלילי בכיר מתנועת מפ"ם ששרת במערכת הביטחון:
"כאשר נכבש הכפר נסו תושביו וביקשו למלט את נפשם בברחם בשדות העמק. יצאו כוחות מהישובים הסמוכים ועקפו אותם, היו חילופי יריות שבהם נהרגו אחדים מבין הערבים ,אחרים הסגירו את עצמם או נפלו לידי היהודים בלי נשק ,רובם נהרגו ואלה לא היו אנשי הכנופיות כמו שנכתב אח"כ ב-"על המשמר" ,אלא פלחים חסרי מגן מנוצחים. רק חברי הקיבוץ לקחו שבויים ...גם בתוך הכפר כאשר נתגלו כעבור שעות אחרי גמר הקרב כמה אנשים שהסתתרו -הרגו אותם ...באואר קרא לבכירי מפ"ם במערכת הביטחון לדאוג לכך שיינתנו למפקדי ההגנה וחייליה הוראות ברורות בדבר לקיחת שבויים והיחס אליהם בהתאם להסכמי ג'נבה ..."
באשר לטיעון של אורון כי בכפר אבו שושה נהרגו 70 איש? משני הספרים אי אפשר להגיע למסקנה חד משמעית אם ההרוגים הללו היו חלק מהבורחים או חלק שהשתתף בקרבות מול הקיבוץ בעשרת הימים של המצור עליו.


האם התרחשו מעשי אונס ?.

במכתבו לעיל של אליעזר באואר -בארי מקיבוץ הזורע הוא כותב -לגבי כפר אבו זוריק -"אומרים שהיה גם מקרה אונס .אך יתכן שזהו אחד מסיפורי"הגבורה " הבדויים של החיילים"...המקרה מוזכר אצל {מוריס עמ 163 } אבל כל מעשה אונס אינו מוזכר כלל וכלל בספרו של אזוב באותו מעמד המכתב { עמ 211.} האם היה "נוח" לאזוב -לצנזר את המכתב בתוך ספרו ?! גם אצל מוריס במפתח מקומות ועניינים לא מופיע הערך אונס ,בניגוד לערכים כמו ביזה ,טבח והרס כפרים .נשאלת השאלה : מעשה האונס שקרה או לא יש לראותו בגדר עדות שמיעה שהגיעה אל אוזנו של חבר הקיבוץ ,או שאכן בוצע במציאות ?במקרה הזה - אין תשובה חד משמעית . בספר של אורון מצויין כי גם בכפר אבו שושה -התרחש מעשה אונס זאת עפ"י עדותו של אורי אבינרי במחצית מאי 1948,לדברים האלו אין סימוכין בשני הספרים הללו.

{בעבודת מחקר לתואר מוסמך באנתרופולוגיה של טל ניצן ,אונ' עברית 2006}העוסק ב:"נדירותו של אונס צבאי בסכסוך הישראלי -הפלשתיני"-נאמרים הדברים הבאים:

"חשוב לציין כי לגבי מרבית דיווחי האונס קיימת חוסר הסכמה בקרב היסטוריונים האם אכן התקיימו או שמא היו חלק מן התעמולה הערבית והיהודית. התעמולה הערבית הדגישה את מקרי האונס או לחילופין המציאה או "ניפחה" אותם בכדי
ליצור לגיטימציה להשתתפות מתנדבים וצבאות ערב בסכסוך ולעורר לחץ בינלאומי על הציונים(גלבר,159 :2004; מוריס,158 :1991 },כדי לעודד את הפלשתינים עצמם להשתתף בלחימה (גלבר,159 :2004) וכפי שמציינים מספר מחברים בהסתמכם על עדויות פלשתינים, גם מאחר והם היו נוהגים כך בעצמם { מוריס,537-538 :1991). מנגד, השתמשו גם היהודים, אם כי במידה פחותה באופן משמעותי, בהפצת שמועות ואיומים מעין אלו, בכדי לזרז את יציאת הפלשתינים.

יגאל אלון למשל, הזהיר את תושבי כפרי החולה כי אם לא ימלטו מיד הם יומתו ובנותיהם יאנסו (מוריס, 205 :2003). יש לציין שגם הבריטים לקחו חלק בתעמולת אימה זו, ובכדי לזרז את יציאת הפלשתינים מטבריה איים עליהם המפקד הבריטי
"בדיר- יאסין נוסף" כשיעזבו הבריטים (להב,49 :2000). מכל מקום, קשה להבחין בין
אירועי אונס על ידי לוחמים ישראלים לבין גילויי חרדה של הפלשתינים שמא
נשותיהם ובנותיהם יותקפו .}...."

עוד מביאה המחברת טל ניצן בעבודתה בין היתר את ממצאיו של מוריס בנוגע למעשי האונס הישראלים שהתרחשו בתקופה זו:
"שנים עשר מקרים שהם רק קצה הקרחון בעיניו, בהם נערך אונס קבוצתי במגוון מקומות בארץ, בבחורה אחת או יותר ובדרך כלל הסתיים ברצח . גם מן הצד הפלשתיני ישנם דיווחים על מקרי אונס, שהובילו להחמרה בפיקוח החברתי ובמגבלות שהוטלו על הנשים במחנות הפליטים . חשוב לציין כי מכלול המקרים שהתחוללו (או לא) בתקופות אלו, מצוין בכרוניקות הישראליות ולא היה צורך
לפנות למקורות חיצוניים, בניגוד לתיעוד מקרי (או טענות בדבר) אונס בשלבים מאוחרים יותר של הקונפליקט, אותם ניתן למצוא רק במקורות חיצוניים, הן בינלאומיים והן פלשתינים ".
{http://zeevgalili.com/wp-content/uploads/2008/01/military-rape.pdf}



האם התרחשו מעשי ביזה ?.

בשני הספרים מתוארים מעשי ביזה משנכבשו את הכפרים .הביזה התקיימה בכל הסקלות: החל מלקיחת פרימוס ,רהיט ע"י החיילים ועד בעלי חיים: בקר ,חמורים, סוסים ותרנגולות ששוטטו בשדות העמק ונאספו ע"י חברי הקיבוצים ,הזורע ומשמר העמק { 213 -אזוב ,163 - מוריס }. עדות נג'יה אלג'אבר פליטה מרוביה שניסתה לחזור לאחר יומיים כדי לחפש את בעלה ולהביא מצרכים ובגדים מהבית "בדרך לשם ירו לעברנו ,כמעט נהרגתי הלכתי לכפר,היהודים לא השאירו כלום ,הפרות הכבשים הסוסים ,והכל היה ערמה אחת. הכל חרב .הרגו את הפרות ואת התרנגולות ".עדותה נלקחה ממחנה הפליטים ג'נין מרס 2010 פרסום ארגון "זוכרות"


האם התקיים מהלך מכוון של הרס הכפרים ומניעת הכפריים הערביים לחזור לכפריהם בקרב על משמר עמק ?.


מחבר הספר -אזוב מתאר - כי לאורך כל הקרבות וכיבוש ששת הכפרים הכפרים הערביים סביב משמר העמק ע"י חיילי הפלמ"ח והחי"ש
הייתה מדיניות ברמת מפקדי הפלמ"ח לפוצץ את הבתים מאבן ומחימר ולא להשאיר אבן על אבן כדי למנוע מתושבי הכפרים שנמלטו לחזור אל משהו שאולי קיים וזאת מתוך הערכה שבמידה והכפריים הערביים יחזרו הם יהוו במשך הזמן "גייס חמישי".

אורון ומוריס מביאים בספריהם פרוטוקול מישיבת מרכז מפא"י בהשתתפות בן גוריון עם משלחת מהקיבוץ ושניים ממנהיגי מפ"ם חזן ובנטוב ב-8 או 9 אפריל:"ואמרו לי -סיפר בן גוריון שמוכרחים לגרש את הערבים באיזור ולשרוף את הכפרים. לי היה עניין קשה עד מאוד {אך} הם אמרו לי שאין להם ביטחון בקיומם אם יישארו הכפרים על תלם ולא יגורשו התושבים הערביים,כי אז יתקיפו {הכפרים הערביים} אותם {את אנשי משמר העמק} וישרפו אם על ילדה "....לימים בחודש יולי נאם במרכז מפא"י,הזכיר בן-גוריון את פרשת משמר העמק בהקשר הפולמוס שלו עם מפ"ם שהאשימה אותו בהפעלת מדיניות של גירושים כלפי ערביי א"י ,הוא האשים את מנהיגי מפ"ם ב"צביעות" באמרו כי - "המקרה הראשון שהובא אלי על גירוש ערבים היה בימי משמר העמק ,וכי הנהגת מפ"ם נוכחה לדעת בזמן הקרב על קיבוץ זה,שהאידיאולוגיה -במקרה זה האחווה בין יהודים וערבים -אינה עולה תמיד בקנה אחד עם הצרכים האסטרטגיים,הם{ אנשי מפ"ם } עמדו בפני המציאות האכזרית {במקרה של משמר העמק }...."מוריס שם ,161.


אז האם התרחשו מאפייני הנכבה סביב הקרב על משמר העמק מול כוחות "צבא ההצלה" של קאוקג'י,תוך כדי השתתפות במידה כזאת או אחרת של ערביי הכפרים מסביב לקיבוץ -התשובה כן !!.

האם כל "האשמה ההיסטורית והמוסרית" הנה רק על גבה של מדינת ישראל ?התשובה שלילית!!.
כמו שראינו בקרב על משמר העמק ארבעה "שחקנים" הניעו את מעגלי התהוות הנכבה : "צבא ההצלה" של קאוקג'י, ששת הכפרים הערביים שסבבו את משמר העמק , אנשי משמר העמק ,וחיילי הפלמ"ח והחי"ש שכבשו בפועל את הכפרים על כל המשמע מכך .


האם הספר הזה שנכתב ע"י בן הקיבוץ מציג את כל האמת ההיסטורית אודות הקרב על משמר העמק?-אני חושבת שהתשובה לכך -מורכבת . מצד אחד הסופר לא הסתיר מאורעות מסוימים שליליים ואינם מחמיאים לנרטיב הישראלי כולל הבאת מקורות של עדויות ישירות של פליטים ערביים מהכפרים כפי שנכתבו בארגון "זוכרות" .

ומצד שני הוא לא הביא את כל !!האמת ההיסטורית. אולי בגלל שהוא מאמין או רואה את הסיפור האחד הזה בזווית מסוימת.
שכדי לתת לו תוקף ובלעדיות מוסרי וצידוק היסטורי,הוא מפחית מתוקפם של אירועים אחרים וחוויות אחרות שהתרחשו באותו הזמן ויש להם משמעויות פרשניות אחרות מהנרטיב הסיפורי שלו כבן הקיבוץ והסגה הסיפורית "מי באמת גירש את קאוקג'י וצבאו מגבעות משמר העמק ".
לגבי השאלה :האם התרחשה נכבה או לא סביב סיפור הקרב על משמר העמק הוא הביא עדויות אבל לא עסק במהות השאלה -כי זאת לא הייתה מטרת כתיבתו של הספר מראש .

החיבור והסקרנות לנסות לבחון ולבדוק באמצעות הספר הזה למול ספרים אחרים את השאלה: האם היו ומהם יחסי הגומלין בין הקרב על משמר העמק להתהוות הנכבה בגורל ששת הכפרים הערביים שסבבו את הקיבוץ, -ה"אשמה" והאחריות כולה עלי.