ביקורת ספרותית על משמר העמק לא תיפול! - נקודת מפנה בתש"ח מאת עמירם אזוב
ספר טוב

---

הסיפור של קרב משמר העמק זוכה לספר משלו. נראה שלא בגלל חשיבותו של הקרב הספציפי הזה במלחמת העצמאות (הוא לא כ"כ חשוב), לא בגלל שזהו סיפור מרתק על אוכלוסיה אזרחית במלחמה (היא לא ממש נלחמה חוץ מלהיות תחת אש כמה ימים), ולא בגלל שהיו שם מהלכים צבאיים מוצלחים (שני הצדדים מציגים יכולות צבאיות ירודות). כנראה שהסיבה היא שהמחבר הוא חבר משמר העמק והיסטוריון צבאי כשלעצמו (מחבר הספר "הצליחה" על אוגדת שרון במלחמת יום הכיפורים). ובכל זאת - הרווחנו.

הסיפור זו הזדמנות לקורא לנוע אחורה בזמן. להיזכר בסדר האירועים הלאומי שבתוכו משתלב הסיפור של קרב משמר העמק. לספוג את האווירה של חברי הקיבוץ, ולראות דרך קטעי היומנים איך הכל נמלץ, מנופח, ילדותי ומלא פתוס. לחיות מחדש מציאות שבה ישובים יהודיים גרו וחיו בשכנות קרובה לכפרים ערביים, את מערכות היחסים ביניהם ואת היווצרות הסדק שהביא בסופו של דבר לכך שכפרים אלו נכבשו ונהרסו ואוכלוסייתם הפכה לפליטים (מי שמסתובב בישראל ברכב/ברגל/באופניים יודע שהארץ מלאה בנקודות-חן של בוסתנים וחורבות שהיו פעם כפרים ערביים). לראות איך ניצני הצבא העברי עדיין פועלים בצורה חובבנית, ללא הבנה של ניהול מערכה צבאית. לראות איך פאוזי אל קאוקג'י ריכז צבא גדול, וביזבז אותו ואת ההזדמנות הצבאית על מהלכים טפשיים ותוך התפארות שווא בהישגים צבאיים שלא היו. לפגוש את הגדוד הראשון של הפלמ"ח, שכמעט כל מפקד בו הפך אח"כ לאלוף בצה"ל. לפגוש את צה"ל שבנוי עדיין כולו על ההתיישבות העובדת. לפגוש את דן לנר, מפקד הגדוד הראשון של הפלמ"ח, שהיה כנראה משכמו ומעלה וכל המטכ"ל העתידי של צה"ל שירת תחת פיקודו.

מאחר שמדובר במחקר היסטורי - יש לי גם טענות למחבר. מי שרוצה להבין את המהלכים הצבאיים מתקשה כאן: מפות מגוחכות, שהולכות ומחווירות נוכח התיאורים המפורטים של האירועים והמהלכים שממש דורשים מפות מפורטות יותר ומירשמי קרב סבירים. והתיאור הצבאי הוא יותר מידי תוצאה של עדויות עצמיות והערכות עצמיות של המשתתפים ומעט מידי ניתוח אוביקטיבי-מקצועי.

נקודה מעניינת שמופיעה בספר היא כיבוש אבו זריק, כפר ערבי שנמצא ליד קיבוץ הזורע, וגירוש תושביו. בניגוד לאנשי משמר העמק שההתקפה על קיבוצם בהשתתפות (מסויימת בלבד) של שכניהם גרמה להם להחליט שאין יותר מקום לדו-קיום קרוב עם שכניהם ולכן הם קיבלו את הרס בתי הכפרים וגירוש הכפריים (איך זה הוסתר מהדור הצעיר שגדל בישראל העצמאית...) - לא ברור איך אנשי קיבוץ הזורע השלימו עם גירוש שכניהם למרות שקיבוצם לא הותקף, ומדובר באנשי השומר הצעיר שהאמינו באחוות-עמים. זה מכניס איזו תובנה, שחדרה כנראה רק בהדרגה גם לראשי היישוב, שאין מקום אמיתי לדו-קיום, וחיים סבירים דורשים הפרדה והפתרון הוא שהמנצח יקח את הקרקע. זה שונה ממה שאנחנו פוגשים כיום, כשאזרחים ישראליים מתיישבים מרצונם באיזורים צפופי אוכלוסיה ערבית כדי ליצור בעיה שב-1948 חשבנו שכבר נפתרה

» ביקורות נוספות של דורון נחמני
» ביקורות נוספות על משמר העמק לא תיפול! - נקודת מפנה בתש"ח