ביקורת ספרותית על בדידותם של המספרים הראשוניים מאת פאולו ג'ורדנו
ספר בסדר

---

כבר בתחילת הספר אליצ'ה והשלג הרטוב נגעו לליבי , אחר כך הכרתי תאום שאבד לו החצי השני, אחר כך רציתי שיהיה איזה מעשה של נחמה, ומה שקיבלתי היה סיפור על אהבה, ייסורים, פגיעה ופגיעות . בקיצור הכול מוחמץ. נכון אלה החיים , אבל אני דווקא רציתי והלכתי איתם למקום שבו יכול היה להיות טוב. הם לא הגיעו לפגישה הזו. שני אנשים שהבדידות והנואשות מחברות ביניהם - למה בעצם רציתי שזה יצליח להם? מראש מדובר על מי שאינם יכולים אלא לחבור לעצמם וגם זה לעתים נדירות. דווקא משום שהמספר הראשוני הקטן ביותר הינו 2 הבדידות של שניים אינה אלא בדידות של 1 ועוד 1 שאינם מספרים ראשוניים. כלומר מראש המספר מצפה מאיתנו שנחפש מספר גדול מ-2 וכאן כבר נהיה צפוף. בדידות כזו היא בעצם בדידות אוניברסלית ולא מקרה פרטי, חד פעמי על יתמות, חוסר קבלה, וגעגוע למה שיכול היה להיות. במחשבה שעלתה בי זמן רב אחרי הקריאה - יכול להיות שהסיפור הוא על משולש אהבה בין הגיבורים והמספר והקורא, ואז לעתים זה מתחבר ולעתים זה מתחלק לפרטים.

» ביקורות נוספות של גדפ
» ביקורות נוספות על בדידותם של המספרים הראשוניים