ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 26 באפריל, 2014
ע"י גדפ
ע"י גדפ
הציפיות היו גבוהות מדי ובכך, אני מודה שטעיתי. לו היה שמו של מחבר הספר עלום, ייתכן והייתי קוראת את הספר באופן שונה. אך את הנעשה אין להשיב. שני זקנים נלחמים על האפשרות לסיים את חייהם בכבוד ובחופש בעולם שהולך וסוגר עליהם. כסף, תככים ופוליטיקה מצרים את מרחב המחייה שלהם לתחום צר שבו נדמה לרגע שייתכן והמוות הוא הוא אפשרות טובה לא פחות מן החיים הצפויים להם כבר מן הרגע הבא. זקן אחד, ארסן סמנצ'ן שמספר את הסיפור, והזקן השני, נמר מופלא, ז'אאברס, שחי במצוקים התלולים בהרים. בין השניים צפוי עימות שבו אחד לפחות עלול לקפח את חייו. העלילה השנייה שסביבה מסתובב המספר, עלילת אהבתו לזמרת שמקבילה באופן מטפורי לעלילת אגדת העם על הכלה נצחית. כאשר למעשה הוא, המספר מהפך את הסדר, והוא הוא שמחפש לעולמי עד אחר אהובתו שאבדה בנתיבי החיים. אבל בעצם אייטמטוב מדבר על מקומה של המילה וערכי האמת שהיא נושאת איתה -
" המילה רועה את האל בשמים. המילה חולבת את חלב היקום ומזינה אותנו בחלב זה מדור לדור, ממאה למאה. ועל כן מחוץ למילה, מעבר לגבולות המילה אין אל ואין יקום ואין כוח בעולם העולה על כוחה של המילה, ואין בעולם אש העולה בחומה על האש והעוצמה הטמונות במילה". (עמ' 118-119). על כך נכתבו מאמרים רבים שראשיתם בטענתו של לודוויג ויטגנשטיין ש"הסובייקט אינו שייך לעולם; הוא גבול העולם" (5.632). המילה שאנו חושבים והוגים היא היא קצה העולם שלנו. ומעבר לה נמצאת התקיימות אחרת. אייטמטוב בעצם מפנה את הקורא לאפשרות שהחופש האמיתי נמצא במקום שבו למילים אין יכולת למשול ולנהל, והחיים שקורים שם הם החירות האולטימטיבית. כשחזרתי וקראתי את הספר פעם נוספת, השתכנעתי שזהו הכיוון שאליו לוקח אותי ארסן, ונעניתי ברצון לטייל איתו לקצה העולם המוכר ולעמוד בפתחו של יקום אחר, חופשי באמת.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
