ביקורת ספרותית על נמר השלג - (הכלה הנצחית) - ספריה לעם #650 מאת צ'ינגיס אייטמטוב

---

זה שמזדקן וכבר לא יכול.
זה שהיה הכי גבוה ופתאום מוצא עצמו הכי נמוך.
זה שהיה לו וכעת כבר אין.
ובעיקר, זה שאוהב ולא מקבל חזרה.
איזה ספר נפלא.
אודה ואתוודה שלא קראתי את "והיום אינו כלה" עליו תהילתו של צ'ינגיז אייטמטוב (כייף לגלגל את השם על הלשון) ולכן לקחתי את "נמר השלג" ליד כבלתי משוחד ובלתי מפוחד, ממש כמו סתם אחד.
ומהעמוד הראשון הוא שבה את לבי. או כפי שניסחו זאת טוב יותר חברי להקת "תיסלם" באחת מהשורות בנות האלמוות של השירה העברית: "ולבי שניתר ושקע ונמלא געגוע".
זה ספר שמספר על כל אלו שהזכרתי בארבע השורות הראשונות של הביקורת הזו. סיפור על ארץ בה מתערבבים עדיין אגדה ומציאות, ארץ שעדיין מחפשת את דרכה בין חדש וישן ובעיקר על אנשיה, אלה שמחפשים את הדרך.
ואיזו יכולת תיאור...כמו תמיד מתברר שמי שיודע לכתוב כראוי על אהבה, יודע לכתוב כראוי על כל תחום. אז ממליץ בהחלט שזה יהיה הספר הבא שתקראו.

» ביקורות נוספות של ליאור
» ביקורות נוספות על נמר השלג - (הכלה הנצחית) - ספריה לעם #650