פעם מישהי אמרה לי, בהקשר של ספר אחר, שלפעמים זו לא חוכמה ליצור עניין. קח איזה נושא טעון, אם אפשר אפילו שניים, תערבב אותם קצת, תקשט, ויהיה לך ספר. גם אם אתה לא מאד מוכשר, הרי שאם תבחר נושאים מספיק טובים צריך להיות ממש ממש גרוע כדי לחרב את זה.
אז בואלם סנסל לא ממש ממש גרוע אבל גם לא ממש ממש טוב.
שני נושאים טעונים מאד יש לו. בנים לאב ששירת באס אס בתפקיד משמעותי וג'יהאד איסלאמי, ואת שניהם הוא רקח לתערובת שיש בה אי אילו כשלים:
נתחיל בזה שהוא לא בונה על זה שנצליח לחשוב לבד ולהבין את המשמעויות של מה שיש לו להגיד. כל רעיון נלעס הרבה יותר מפעם אחת. הספר נבנה באופן שמקל על תהליך הלעיסה הזה, שכן מדובר ביומן של נער, בן לאב גרמני ולאם אלג'יראית, שגדל בפרוור מוסלמי של פריז, וכותב את היומן הזה בשעה שהוא קורא את היומנים של אחיו. נושאי היומנים האלה הם אותם נושאים, ושניהם מוצגים לפנינו כך שמלכתחילה הכל נמסר לפחות פעמיים.
יש בו מידה רבה של פשטנות. למרות שאני לא מאלה שחושבים שאי אפשר לדבר על השואה ועל רצח עמים אחרים בו בזמן, כאן ההשוואות שהוא עושה עם התנועה האיסלאמית הן ילדותיות ושטחיות. הוא בא לטעון כאן טענה מאד כללית ביחס למשטרים טוטאליטריים בכלל וטענה ספציפית לפיה האלימות האיסלאמית לא פחות מסוכנת מהנאציזם. אפשר להסכים או לא להסכים איתו וזה בעיני פחות רלוונטי. כדי לבסס טענה כזאת לא מספיק להסתכל על השכונה האחת שלו, לקרוא לאימאם היטלר ולעוזריו קאפואים. וזאת רמת הטיעונים שהוא מציג כאן. אז נכון שהדמות שמציגה את הטיעונים האלה היא של נער רחוב בן חמש עשרה, ומהבחינה הזו, זה כאילו מסתדר, אבל עם אותו נער רחוב כנראה לא הייתי מתווכחת. כדי לייצר דיון מעמיק סביב הטענה הזאת צריך הרבה יותר ממה שיש כאן.
וגם בעייה של אמינות יש בו, שאולי היא בעצם בעייה שלי, אבל אני בטח לא זאת שיכולה לאמת את זה. מדובר פה באדם שגדל כמוסלמי בפריז, הרחק מההורים שלו. הוא לא יודע כמעט כלום על מלחמת העולם השנייה וגם לא על אביו. פתאם, כשהוא כבר אדם בוגר, נשוי, מנהל מכירות באיזו חברה, מתברר לו שאביו היה נאצי. ובבת אחת האיש הזה מרגיש אחריות טוטאלית לגורלם של כל אחד ממליוני האנשים שנרצחו בשואה. בבת אחת. רק שחור ולבן, התייחסות קיצונית מאד, שקיעה לתוך תוכו של האדם, ואותי זה לא שיכנע. חסר היה לי איזשהו תהליך או איזשהי הקדמה ביחס לאדם הזה, משהו שיאפשר לי להבין את מה שקורה לו. לא הצלחתי.
מה בכל זאת הצליח לו?
מידי פעם יש חלקים מעניינים, בעיקר מידעיים, כנראה תוצר של התחקיר שנעשה לקראת הספר הזה. זה קורה בעיקר בהקשר של השואה, אבל לא רק.
גם הסיפור שעומד בבסיס הרומן הזה מעניין ויכול היה להוות בסיס לרומן משובח.
ועצם העובדה שסופר ערבי אלג'יראי מטפל בנושאים האלה, גם יש לה חשיבות רבה.
זהו.


















