אזהרה: ביקורת זו מכילה ספוילרים.
(ומילים לא במקום, עצבים וכעס, אז תסלחו לי מראש).

מכירים את התקופה הזו, שאתם מסתכלים במראה וכמעט לא מזהים את עצמכם? הו כן, גם זואי מכירה.
תכירו את זואי, "גיבורת" הספר.
טוב, אני מניחה שלא הייתי צריכה להוסיף מרכאות מפני שבספר הזה- היא בהחלט גיבורה. סופר גיבורה אפילו - OVERMUCH - .
לפרט? בכיף.
מכירים את ספיידרמן? את באטמן? סופרמן? או כל גיבור על אחר. נכון שהם חזקים? נכון שיש להם כוחות על מדהימים, וכל מה שהם צריכים לעשות זה להציל את העולם?! אז מזל טוב! גם זואי המדהימה שלנו! (לא באמת).
גרר, אני רואה שאני קפצתי יותר מדי קדימה. אתחיל מהתחלה.

הספר מתחיל בזואי וקיילה. קיילה היא החברה הטובה ביותר של זואי.
קיילה מקשקשת לזואי על כל מיני דברים שטחיים וזואי עסוקה בלהשתעל ולא להקשיב, (אני ממש מקנאה בחברות שלהן).
אחר כך זואי רואה איש אל-מוות ליד הלוקר שלה והוא מסמן אותה. הוקוס פוקוס, זואי היא ערפד. (כי הרי ברורררר שככה נהפכים לערפדים, נכון?).
אחרי שזואי התעלפה או מה שלא קרה לה, היא קמה וראתה את קיילה מביטה בה בפנים חיוורות. עכשיו - שימו לב -, זואי אומרת את המשפט החכם ביותר עלי האדמות: "קיי, העיניים שלך בולטות, את נראית כמו דג".
אני לא יודעת מה משפחת קאסט חשבה לעצמה. היא בטח חשבה שזה מצחיק. BIG NEWS - זה מפגר. מפגר כל כך שאני מרגישה בושה בשביל הסופרות.
בקיצור, זואי סומנה (סהר כחול על המצח) ונהפכה לערפדית בהתהוות. היא צריכה לעבור ל"בית הלילה". פנימייה לערפדים בהתהוות. שם כל הערפדים הצעירים מתגוררים, במשך 4 שנים, עם הידיעה שכל רגע הם יכולים למות.

בקיצור, העניינים מתגלגלים להם. זואי מגיעה לבסוף אל בית הלילה.
שם היא פוגשת את נפרט, הכוהנת הגדולה.
שם היא פוגשת את סטיבי ריי, השותפה שלה. את דמיאן, שוני וארין, החברים הכי טובים שלה. (דרך אגב, הם נהפכים לחברים הכי טובים ביום-יומיים בלבד).
שם היא פוגשת את אריק, אהוב ליבה, האחד והיחיד. (שהם מתאהבים ביום-יומיים בלבד. סליחה. הם מתאהבים מהרגע הראשון שהם רואים אחד את השני). love at first sight, you know.
שם היא פוגשת את אפרודיטה, האויבת הנצחית. (שכמובן היא נואשת וטיפשה יחסית לזואי לא באמת).

נתחיל בזואי'לה שלנו.
היא שטחית, היא טיפשה, היא חסרת טאקט, ואני יכולה להמשיך לנצח. אבל עזבו, אני פשוט אוכיח לכם:

ע"מ 46: "במקום פחד הרגשתי כאילו אני צופה מהצד, כאילו כל זה לא נוגע לי בכלל (כמו הבנות האלה ששוכבות עם כולם וחושבות שאין להן סיכוי להיכנס להיריון ולחטוף איזו מחלת מין ממש מגעילה שאוכלת לך את המוח וכל זה)."

מה הפאקינג קשר?! (תסלחו לי).
היא התעלפה, והסתכלה על עצמה מהצד. איך זה מתחבר עם מחלות מין ובנות ששוכבות עם כולם? אם יש קשר, בבקשה מכם, האירו את עיניי.

ע"מ 54: "היא לא הייתה רזה כמו הילדות המוזרות האלה שהקיאו והרעיבו את עצמן כדי להגיע למה שנחשב בעיניהן כ'פאריס הילטון שיק' ("מאגניב." נו טוב, בסדר, פאריס. מה שתגידי)."

אוקיי, דבר ראשון.
הילדות ה"מוזרות" האלה שמרעיבות את עצמן? זו הפרעה נפשית, זואי. (או יותר נכון, משפחת קאסט הנכבדת).
הבנות המסכנות האלה, שנכנסות למצב של אנורקסיה ומרעיבות את עצמן זה לא משהו שצריך לרדת עליו. הן חולות במחלה נפשית קשה. ולקרוא את זה היה כל כך מכאיב וקשה, שרציתי לשרוף את הספר במקום. (הייתה לי חברה אנורקסית, אז זה הכעיס אותי יותר מהרגיל).
שנית,
מה הפאאאאקינג קשר לפאריס הילטון?!?!!!? כאילו, מה! מה! מה?!?!?!
לא משנה. אעזוב את זה כאן.

אזהרה: מילים ותוכן גס (מהספר, כמובן).
ע"מ 67-68: "הפנים שלו היו מוצללות, אבל אפילו שלא יכולתי לראות אותו במלואו, יכולתי לראות שהוא חתיך".
- אנחנו מודים לך, זואילה, ששמת לב שאריק שלנו חתיך. -
"...ואז הידיים שלה נעו כלפי מעלה על ירכיו של הנער".
- ללא מילים. אני פשוט אמשיך.. -
"הסתכלתי איך האצבעות שלה נעות עליו, ופערתי את עיני בתדהמה כשהיא העבירה את ציפורן האצבע שלה במורד הירך שלו. לתדהמתי, הציפורן חתכה את מכנסי הג'ינס שלו כמו סכין, וקו של דם טרי הופיע מתחתם."
"...היא הושיטה את הלשון שלה וליקקה את קו הדם"
- ושתבינו, זואי מסתכלת על כל זה. לדבריה, היא מהופנטת. (לא אוסיף את דעתי על זה). -
"הבחור הרים את מבטו. הוא ראה אותי. ואז קרה משהו באמת מוזר. הרגשתי אותו נוגע בי באמצעות העיניים שלו. לא יכולתי להסיר את העיניים ממנו. כאילו הנערה שמולו נעלמה, וכל מה שנותר במסדרון זה רק הוא ואני והריח המתוק והנפלא של הדם שלו."
- שיטטטטטטטט, כמה טיפשות!!!!!!!!!! -

ע"מ 69: "כן, ידעתי על כל העניין של מין אוראלי. אני בספק אם קיים מישהו בגיל העשרה באמריקה שלא יודע שרוב המבוגרים חושבים שאנחנו מוצצות לבנים באותה תדירות שהם בזמנם היו נותנים זה לזה מסטיקים (או, לצורך העניין, סוכריות מציצה)"

זה כל כך גס, שאפילו אותי זה הגעיל. זה - לא - ספר - לנוער.
אם אתן כל כך נגד הגסות הזו, אם ובת קאסט, למה אתן מכניסות את זה לתוכן של הספר הארור שלכן?

ע"מ 111: "הסימן הבליט את העיניים שלי וגרם להן להיראות גדולות יותר וכהות יותר. תחמתי אותן בצללית שחורה בגוון מעושן עם נצנצים. לא התאפרתי בכבדות כמו האפסיות האלו ששמות קו עבה של אייליינר שחור וחושבות שזה עושה אותן מגניבות. כן, בטח. הן נראות כמו דביבון מפחיד."

אני אפילו צריכה להסביר מה לא בסדר במשפט הזה?
אני שמה גם עפרון שחור וגם איליינר שחור מסביב לכל העין. so congratulations - אני אפסית.
אבל זואי! זה עושה אותי נורא מגניבה! למה את ישר פוסלת????? :((((((((
מצטערת, זה מעצבים. עכשיו גם אני נשמעת טיפשית, גרר.
-_-

ע"מ 124: "הדלת נפתחה, ואוי אלוהים הטוב שלי אני חושבת שהלב שלי הפסיק לפעום לחלוטין. אני בטוחה שהפה שלי נפער ונשאר פתוח לרווחה, כמו מטומטמת. הוא היה בחור הכי מדהים שראיתי בחיים שלי."

חסרת מילים

ע"מ 199: "אני יכול לשאול אותך משהו? שאלה די אישית."
"היי, ראית אותי שותה דם מגביע ונהנית מזה, ראית אותי מקיאה, מנשקת בחור, מלקקת את הדם שלו כמו איזה גור כלבים, ואז ראית אותי בוכה כמו תינוקת. ואני ראיתי אותך מסרב למציצה. אני חושבת שאחרי כל זה אני יכולה להתמודד עם שאלה די אישית"."

ארררררר!!!!!!!!!! זה היה הדבר ה כ י טיפשי ששמעתי. בחיי.

טוב, די. הבהרתי את הנקודה.

לסיום:
אל - תקראו - את - הספר - הזה.
תבורכו. (זה מהספר, כאילו. אל תאשימו אותי).

יהיו מעט ספויילרים
ספר מקסים. קראתי אותו כשהייתי בת 12-13, טרפתי את הסדרה במהירות.
הספר הזה היה קרש הקפיצה שלי לעולמם המופלא של הסיפורת.
אם יש פה הורה שמחפש ספר לילד/ה שלו (קהל היעד להערכתי הוא 13-18), זו סדרה נהדרת.
אם אתם מבוגרים, זה פחות בשבילכם. הסדרה מתעסקת בהתלבטויות של בני נוער (עם מי לצאת, איך לקיים יחסי מין בפעם הראשונה וכו'), כל זה תחת פנימייה לערפדים.
תעשו לילדים שלכם טובה ותקנו להם.

וואלה אחלה ספר. באמת. אני יודע שאני בן וכל זה, אבל גם אני נהניתי.
הדבר היחיד שלא אהבתי זה אותו הדבר שעשו בדמדומים (לא קראתי, אבל זה היה שם עד כמה שהבנתי) - זה לא נקרה ערפד!!!
זה סתם יצור מגניב שהסופרת/ות המציאו/ה, אבל זה לא ערפד!! וזה ממש עצבן אותי, כי אני אוהב ערפדים.את אלא הקלאסיים אלו עם הניבים ששותים דם, בספר הזה הם שינו את כל התפיסה שלי. הרעיון חמוד אבל לא הכי אהבתי, ובגלל זה הורדתי כוכב.
ממליץ החום בחום למי שאוהב פנטזיה ורומנטיקה, ולא איכפת לו שיקראו ליצורים שהם לא ערפדים 'ערפדים'.

לגברות פ"ק קאסט וקריסטין קאסט שלום,
הריני להודיעכן: פגעתן בי קשות.
לא, לא נפגשות בעבר. אנחנו גם לא מכירות.
אבל עצם העובדה שהוצאתן תחת ידיכן ספר (יותר נכון לומר, סדרת ספרים) כה רדוד, סתמי ומיותר כ"בית הלילה", וייעדתן אותו לבני הגילאים 15 ומעלה- מהווה פשוט עלבון לאינטיליגנציה שלנו, בני הנוער.
סגנון הכתיבה אכן סוחף ונהיר, אבל הסיטואציות, הסיטואציות... היו בספר קטעים בוטים עד בוטים מאוד, שלא היו כלל לפי רוחי. זה שייעדתן את הספר לקוראים בני 15 ומעלה אולי מפחית קצת מאשמתכן, אבל לא מוחק אותה לגמרי- מה גם שלא היו גם קטעים שעוסקים בנושאים יותר עמוקים ורציניים, שיהוו קונטרה לקטעים הרדודים.

הסיבה היחידה שחשבתי שמגיע לספר שלכן עוד כוכב היא, שהכנסתם את הדמות של דמיאן לסיפור.
דמיאן ההומוסקסואל החמוד, הנאמן והחכם, שמכניס קצת "עומק" לסיפור בתבונתו ובלבביותו.
אני תוהה לאיזו מטרה יצרתן את הדמות של דמיאן: האם כדי להעביר מסר של קבלת השונה, או פשוט כדי להבטיח שלזואי רדיברד יהיה גם מישהו שהוא רק ידיד, ולא מחזר פוטנציאלי? אני רוצה להאמין שהסיבה הראשונה היא הנכונה, ועל כן- קבלו נא ממני עוד כוכב.

אבל חוץ מזה, באמת שלא התחברתי לספר שלכן. עמכן הסליחה.


אופיר

המלצת המאה !!!!!!!
אם לשפוט לפי התגובות אז הספר היה צריך להיות כבר שלשום בבית של כל חובב ספרי ערפדים....
והרי ציטוט מהספר עמ' 67 "היא ישבה על הברכיים שלה מולו.באפלולית הצלחתי לראות רק את השיער הבלונדיני שלה....ואז הידיים שלה נעו כלפי מעלה על ירכיו של הנער..."אתה לא באמת רוצה שאני אפסיק"
עמ' 69 " כן ידעתי על כל העניין הזה של מין א*לי.אני בספק...חושבים שאנו מוות לבנים....ברור שיש בנות שחושבות שזה "קול"למ**ץ לבנים.
לפי התגובות אני רואה שילדים בגילאים קטנים קראו את הספר ולא הירפו ממנו.
כהורה אני לא מעוניין שילדיי יחשפו לספר,מה עוד שהכתיבה קלוקלת ודו שיח ברמה מאוד ירודה.

אזהרה! ביקורת זאת כוללת ספויילרים!

"את חייבת לקרוא, זה על ילדה שאמא שלה התחתנה לפני שלוש שנים עם מישהו די חרא ואיבדה את עצמה, והמשפחה שלה נהפכה לסיוט ונשארה לה רק סבתא שלה שהיא ממש אוהבת, ואז ערפד מסמן אותה בחצי ירח במצח והיא נהפכת לערפדית בהתהוות.
ואז היא חווה חווית טרום מוות ופוגשת את אלת הלילה ניקס שממלא את החצי סהר שלה ונותנת לה זיקה לחמשת היסודות כולל נשמה ואז היא הולכת לבית הלילה שם היא פוגשת את אריק, הילד הכי חתיך עלי אדמות ועוד כל מיני ואז היא מדיחה את אפרודיטה (עוד ילדה) מתפקידה כמנהיגת בנות האופל ותופסת את מקומה, וזאת סדרה ממש מגניבה! את חייבת לקרוא!"

(עיני זאב/אחת ההודעות שלנו שהתגלגלה איכשהו משיחה על סוריקטות זועמות ל"מסומנת")

תודה על הספויילרים שהייתי בחווית טרום קריאה, חברתי היקרה, תודה רבה!
יום אחד יהיה חוק בפני ספויילרים ללא אזהרה מפורשת ואז אני אתבע אותך!
חוצפה!

אחרי מה שקראתם עכשיו, תגידו, נכון שזה נשמע כאילו עיני זאב היקרה חולה בתסמונת ה"צעירה ההיסטרית" בעקבות תופעות ספרים כגון: "דמדומים", "לנצח", ועוד ספרים בסגנון על-טבעי שמכניסים בנות צורחות להיסטריה?
הספרים האלו גורמים לבנות לגרום לכם לחשוב שהן מדברות ממש-ממש מהר גם אם הן רק כותבות את מה שהן אמרו!
זה פשוט מוזר.

אני חייבת לומר הרבה דברים על הספר, אבל בואו נחכה מעט אחרי שאני אסביר על מה הספר בדיוק.
מסתבר שבעולם שבו מסופר הסיפור, ישנם ערפדים שדווקא אין להם ניבים, הם הופכים ערפדים אחרים לערפדים כך שמסמנים אותם (אני חייבת להעיר שלא תיארו מספיק את תהליך הסימון מצד אחר שהיה יכול להועיל לי יותר), תהליך הסימון לא תואר ולכן אינני יכולה לומר איך הם מסתמנים, זה כאילו רגע אחד את עומדת במסדרון בית הספר, משוחחת עם החברה הכי טובה שלך, ופתאום...
פוף!
אתה ערפד!
הי, הי, שלום, שלום, אתה ערפד ואתה צריך להתמודד עם זה ועם כל המבטים. למזלה של זואי היא הצליחה להסתתר, למרות כמה תקריות מביכות ומסבכות שבהן קוראים לה "יצור".
בבית לא תומכים בה, אמא שלה מצייתת לבעל החדש והמתועב שלה ולא מתנהגת כמו אמא אמיתית ומתפקדת.
בלית ברירה, זואי בורחת מהבית אל סבתא שלה.
העניינים מתגלגלים, והיא מגיעה לבית הלילה, בסופו של דבר.
אין ספור חוויות עוברות עליה בשנה ג', שבה היא לומדת יחד עם ערפדים צעירים אחרים, או יותר נכון, ערפדים בהתהוות.
בדרך אל ההצלחה, היא לומדת חברות מהי, נאמנות, מגלה מי הם חבריה האמיתיים, ואפילו מתאהבת בדרך.

שתי הערות קטנות.
רדבירד?
זה נשמע לי כמו "זקן אדום" מאשר "ציפור אדומה".
ומה שהיה הכי הזוי בתוך זה שדמיינתי שיכול להיות שהם קרובות משפחה של שחור הזקן!
פשוט מוזר.
ועוד הערה.
כי לא סיפרו הרבה מתהליך הסימון, אולי ינכלו להרחיב על ההרגשה המוזרה, על עיניים מפחידות, או אולי אפילו על המסמן, אבל לא החליטו לעשות זאת ובגלל שברגע כה חשוב, שבו חייה של זואי לעולם לא יחזרו להיות כפי שהיו, לא פירטו, אז אני מורידה לספר כוכב אחד, כי זאת הייתה טעות משמעותית.

מפתיע לראות שאמא ובת שיתפו פעולה וכתבו את הספר יחד (הייתם חייבים לשים לב שלשתי הסופרות ישנו את אותו שם משפחה, אבל רק מי שבבעלותו עותק של הספר יכול לראות תמונה בשחור-לבן ובה מצויין מידע על הספר) הדבר עושק בנושאים פתוחים, ואני מתפלאת איך האמא והבת לא התביישו לכתוב על נושאים כל כך פתוחים.
שיתוף של שני סופרים או סופרות הוא דבר שעדיין קשה לי לקלוט, ואני לא נתקלתי בו הרבה, אבל יצא מהשילוב הזה ספר לא רע, אפילו טוב מאוד, אז אני חייבת לשבח אותו ולומר שהוא יצא מרתק ונפלא.

הכתיבה מעניינת, נחמדה בסך הכל, למרות שיש בספר כמעט יותר מידי קללות, אבל בכל מקרה, "לעזאזל" היא הקללה הכי אהובה גם עלי! (אל תתייחסו לזה, הקטע הוא שזאת אחת הקללות היחידות שאני משתמשת בהן, שהן לא הרבה).
העלילה ככה-ככה, מזכירה מלכת כיתה עם מה שקורה שם, וההפלה של מלכת הכיתה, רק שאיפשהו יש שם חיים על הכף.
הרעיון מקורי וסוחף, אהבתי אותו מאוד, הוא מעניין.

אני ממליצה את הספר יותר לבנות אוהבות פנטזיה, הוא מאוד מזכיר לי את הסגנון של "דמדומים" ו"בני האלמוות", למרות שאין לי שום דבר נגד אחד מהספרים האלו.
בסך הכל הוא מאוד נחמד.

מיס ומיסיס קאסט, (או אולי שתי מיס?) שלום.
אני באמת ובתמים לא מצליחה להבין מה עבר לכן בראש כשהחלטתן לכתוב ספר (ובמיוחד הספר הזה) יחד.
האם שמתם לב שאין דירוג בראש הביקורת? ובכן, זה לא מכיון שאני לא מצליחה להחליט כמה כוכבים להעניק לספר הזה. זה משום שהדירוג הנמוך ביותר האפשרי הוא כוכב אחד. וגם כוכב אחד הוא הרבה מעל מה שהספר הזה ראוי לו. אז באופן רשמי הספר הזה חסר דירוג, אבל מבחינתי הוא קיבל מינוס.
הספר הזה מזעזע.
העלילה רדודה להחריד, ובנויה בעצם מרושם שטחי של כולם על כולם.
הדמויות נטולות עומק ולא מעוררות שריד הזדהות.
והכתיבה. אוי הכתיבה.
היא שילוב בין... טוב, בעצם היא לא שילוב. היא פשוט אוסף של קטעים בוטים ואמירות שטחיות שעושות לי בחילה.

לצערי הרב, לאור רוב הביקורות המשבחות ששמעתי עליו, (ואין לי שמץ של מושג מה בדיוק עבר כל האנשים שהעזו להגיד אפילו חצי מילה טובה על התועבה הספרותית הזו) קניתי את שני הספרים ביחד. שניהם.
גם את הספר הבא בסדרה.
כן, גם אני לא מאמינה. אז אחרי בערך חצי פרק בספר השני, שאילצתי את עצמי בכוח לקרוא כי כאב לי על השקלים האומללים שהוצאתי בשבילו, הבנתי שכל הדפסה של הספר הזה היא בזבוז מוחלט של עצים. לא יודעת למה הוצאות לאור מפרסמות דברים כאלו.

טוב.בדרך כלל אני לא קוראת ספרים על ערפדים.
לא מעניין.סתם שטויות.

אבל אם כל ספרי הערפדים היו כאלה,הייתי מוכנה לקרוא אותם.

ספר מקסים.לא כזה שיגרום לך להנות ממנו באופן מושלם,אבל אחד שישאיר אותך במתח.
גם שאנשים מודעים לעובדה שיש ערפדים מוסיף.
וזה שזה נכתב בידי אם ובתה-מעולה.

4/5
אז בואו נדלג על תקציר הספר, כי אתם יכולים לקרוא אותו כבר בדף של הספר, וממש אין לי כח להקליד יותר מדי (כנראה בגלל שאני כותבת את הביקורת הזאת מהטבלט של אמא שלי, כי הכלבה / גורה / מפלצת (אני מעדיפה מפלצת) שלי הרסה לי את הכבלים של המחשב. לברדורית קטנה, חמודה וכרימנלית..).

אחד הדברים שנאמרו שוב ושוב על הספר הזה, הוא שהספר הזה משנה את התפיסה המקובלת לגביי ערפדים, שאנחנו נוטים להכיר בספרים כמו דמדומים, יומני הערפד ועוד רבים וטובים; האלמנטים הקבועים; שתיית דם, כוחות מיוחדים, וכו'. הקטע בספר הזה הוא שהוא כולל גם את האלמנטים האלו וגם אחרים, שאני לא הולכת לגלות (כבר ציינתי שאני לא הולכת להקליד יותר מדי). אחרים טוענים שזה חסרון.אני חושבת שזה דווקא יתרון. זה הופך את הספר למעניין ורענן יותר,לא לנדוש ולעוד איזה ספר ערפדים מאוס. זה מוסיף לספר ממד ופן חדש ומרתק.
אני גם מאוד מעריכה את הכבוד והאהדה שיש לזואי כלפיי סבתא שלה, ואת המרדנות המסויימת לה.

מה שכן, הספר כתוב בכתיבה ובשפה זורמת...אבל ממש אבל ממש מלוכלכת וגסה. אבל אולי בגללה כל כך התחברתי לספר. לא יודעת.
הספר עצמו מעניין ומרענן, מרתק ומותח. העלילה מצויינת ומכילה מלא טוויסטים שונים. יש מלא דמויות מעניינות... אז אני ממליצה בחום, תהנו:-)