ביקורת ספרותית על מרוצי העקרב מאת מגי סטיווטר
ספר מעולה

---

יווואווו...
תקשיבו אנשים ותקשיבו טוב!! זה הספר הכי יפה שקראתי בחיי ואני לא מגזימה, קראתי את כל הספרים המוכרים.
וכן, יש דמיון בין זה לבין משחקי הרעב.
המילה הכי טובה לספר הזה זה "מרתק". הספר פשוט מרתק.
פשוט ישבתי מולו ובלעתי את העלילה. התיאורים של הסופרת כל כך מדויקים, ואני די אחת שמדלגת על תיאורים. הקונספט כל כך יפה שזה כואב. קאפל אישקה, אוי זה כל כך יפה..
התאהבתי בשון מיד. גם קייטי היא דמות שקל לאהוב אותה.
הדמויות ברורות - מאט ואביו מלווין הם פשוט איכס, גייב ופין זה אנשים חמודים כל כך, גראטון ודורי מוד הם משפחה-לא-משפחה כזה.
הרעיון של האי תיסבי הוא כל כך מרשים.
הקונספט שהמירוצים הם לא חובה אלא הם די משהו גברי כזה הוא כל כך מרתק.
משהו הפריע לי בספר, אני מודה. אבל זה לא אומר שהוא לא מושלם.
הוא עדיין מושלם. אבל. (*ספוילרים*) הפריע לי מאוד שקור נפצע באמצע ושון נפצע באמצע המירוץ, ובאותו זמן קייטי ודאב עוברות את קו הסיום ומנצחות. הרי שון הוא כל כך תותח! והם, כל כך, מאוהבים... XD
הפריע לי גם הסוף הפתוח. רציתי כל כך קיייס!! קיס!!
בשני העמודים האחרונים, נקודת מבטו של שון, פשוט היה בא לי להיכנס לתוך הספר ולחבק אותו. פשוט כאב לי, ריחמתי עליו, בו זמנית אהבתי אותו, בו זמנית רציתי שקייטי תעוף אליו ותשמח אותו.
הקטע עם הולי היה קצת לא קשור, למרות שהוא אחלה בן אדם.
משפחת מלוורין הם כאלה חלאות.. אוף. כל כך רציתי נשיקה בסוף.
נכון שהייתה נשיקה, אבל היא הייתה באמצע. והיא לא הייתה מתוארת. זה הלך משהו כזה: "היא ישבה שם. אחרי שהתנשקנו התרחקתי קצת.". הפריע לי קצת שלא היו מחשבות כמו "אני אוהב אותה" כי זה דברים שצריכים להיות, במקום "אני זוכר שכשהייתי קטן אני ואבא רכבנו על סוסים".
אוף. רציתי שהם ינצחו ביחד.
לא שקור ושון ייפצעו וקייטי ודאב ינצחו. לא זה לא מה שרציתי.
היה עדיף שזה היה הפוך. מסכן שון -:( רציתי סוף קיטשי. וסגור. לא אמרו לנו דברים. האם גייב עזב בסוף או לא? האם הם ביחד עכשיו ? האם שון ממשיך לעבוד שם או שעבר לבית של אבא שלו?

תשמעו,
זה מושלם.
הספר הכי טוב, יפה, מרטיט, שקראתי אי פעם.
אני יסביר למה הוא יותר יפה מספרי פנטזיה אחרים:
1. אני אישית לא אוהבת שמספרים לי יותר מדי על הפנטזיה. מתחילים לספר לי שכבר מלפני 100 שנה האבות נולדו מהכלאה של ערפדים ופיות וכו וכו, ושיש אבן קסומה ועוד שטויות כאלה. זה יפה, אבל כשהקונספט נמשך למעלה מחצי עמוד זה כבר חופר. ופה זה לא חופר. זה פשוט מירוצים פעם בשנה על קאפל אישקה, סוסי מים מפלצתיים שיש לאלף.
2. הרומנטיקה. בשונה מספרים אחרים בהם יש זלזול בין הדמויות ואז פתאום התאהבות, או שאחת הדמויות היא אטומה, או שיש משולש אהבה, או שיש נשיקה בפגישה ראשונה וזה פשוט הזוי, כאן זה לא ככה. רואים איך האהבה ביניהם נרקמת בהדרגה דף אחרי דף. הם פשוט זוג מושלם עם אופי טוב.
3. הכתיבה. אוי, הכתיבה. הכתיבה שובה, היו רגעים שפשוט הוקסמתי. אני חייבת לציין שהתרגום פשוט מעולה.

אז לפני שאתם רצים לקרוא את הספר המושלם הזה, אל תתלהבו יותר מדי ממה שהיא כתבה מאחורה: "האם גם הפעם יהיה רק מנצח אחד?" *ספויילר*: כי התשובה זה כן :(

הספר הזה פשוט הרטיט אותי. כל כך אהבתי. תהינו.

» ביקורות נוספות של אחת:)
» ביקורות נוספות על מרוצי העקרב