ביקורת ספרותית על החלום והיום מאת רחל הולנדר

---

למען האמת, יותר קל לי לכתוב ביקורת בועטת מאשר ביקורת מחמיאה. את מה שאתם עומדים לקרוא עכשיו כתבתי בדם, יזע ודמעות, אבל אני חייב את זה לספר השואה הכי חזק שאני מכיר.

את "החלום והיום" קראתי בפעם הראשונה כילד קטן. הוא היה לי הספר שצייר לפני את השואה באופן הכי מדויק וכואב, תיאור טרגדיה אישית שסימלה בשבילי את הטרגדיה הלאומית: סיפורה של בטי, ילדה שאיבדה את אביה, אחותה הקטנה ואחיה התאום, ונלחמת בחוסר הרצון לחיות, בגעגוע המתמיד ובשאלות לאלוהים שהניח לכל זה לקרות.
ברגעים לא צפויים, כאשר תמונה או מילה מן ההווה מזכירות לה מאורע מן העבר, נשאבת בטי אל הימים שהיו, ימי המחנות בגרמניה ובהולנד. לעתים נדירות היא חוזרת גם אל הזמנים הרחוקים, השלווים, שלפני המלחמה. הנחיתה חזרה אל ההווה היא תמיד כואבת, כי העבר, למרות הפחד, הרעב והמוות המאיים, עדיף על העכשיו והלבדיות שלו.
"החלום היום" הוא ספר חובה למבוגרים ונוער, ואפילו לילדים. אין בו קטעי אימה, ולמרות זאת אני קורא אותו שוב ושוב והוא נוגע בי כל פעם מחדש. ייחודו בפשטות ובתמימות של בטי ובתיאור המדויק של החלל שמותיר אחריו האובדן

» ביקורות נוספות של אריאל
» ביקורות נוספות על החלום והיום