ביקורת ספרותית על יש המעדיפים סרפדים מאת ג'ואניצ'ירו טניזקי
ספר בסדר

---

אמא ואבא התגרשו כשאני ואחי היינו בני 4.אני לא זוכר מצב אחר,מצב טרום גירושים.זה היה פשוט תמיד היה שמה.כמו איזו חיית מחמד,או איזה קרוב משפחה מצורע.אני לא יכול לזכור את המצב שלפני,שאבא ואמא היו פוצי מוצי ואהבו אחד את השני.הדבר היחידי שאני זוכר זה את יום הגירושין עצמו.אני זוכר שישבתי במונית,אני ואחי ודוד שלי וסבא שלי.אני זוכר שהסתכלתי כלפי מעלה,אל הבית.מה עבר לי באותו הרגע בראש? אני לא יכול לדעת.אולי חשבתי איזה כיף הולכים לאכול גלידה,או שאולי חשבתי בצורה בוגרת שמשהו ישתנה,שהכל כבר לא אותו דבר.אי אפשר לדעת.

קנמה ומיסקו הם זוג יפני.יש להם ילד,הירושי.הם מעוניינים להתגרש,אבל לאף אחד מהם אין את האומץ.כשמיסקו באה לקנמה ואומרת לו שיש לה מישהו,הוא מציע לה הסכם,כדי להראות כמה הוא נאור-תמשיכי במערכת היחסים איתו (עם הבוגד) למשך שנתיים,אם תראי שזה טוב אז נתגרש ותתחתני איתו.מצב קצת סוריאליסטי.הבן הירושי מתחיל להריח שמשהו מוזר,באינטואיציה הזאתי שיש לכל הילדים.ובסוף דודו צריך לספר לו,כי לאף אחד מהוריו אין את האומץ.ברומן מופיע זוג נוסף,אביה של מיסקו ופילגשו.האב הזקן עדיין מתנהג כמו ביפן העתיקה-מתרחץ באמבט של פעם (ולא באמבט מודרני ומואר),עדיין עוסק באמנויות העתיקות כמו קליגרפיה ושתיית תה,ומכריח את אשתו להתמחות בהם ואפילו הולך לראות תיאטרון בובות וגורר איתו את כל המשפחה.

אבל הספר לא עוסק בגירושים ובמערכות יחסים.הכול פה הוא משל,משל אחד גדול.בתקופה שבה נכתב הספר,יפן עוברת תהליכים עצומים.המפגש בין התרבות היפנית המסוגרת לבין התרבות המערבית,יצר התנגשות תרבויות.היפנים הצעירים רוצים להראות שהם נאורים ומערביים,ולכן מאמצים כל דבר מערבי ומתייחסים בבוז למנהגים היפניים המסורתיים.כך זה עם קנמה ומיסקו,שרוצים להראות כמה הם נאורים ומערביים.הסבא לעומת זאת חי בעבר,ורוצה לשמר את התרבות היפנית המסורתית למרות שהיא כבר מיושנת.לכן הוא מכריח את פילגשו ללמוד את כל הטקסים והאמנויות,למרות שבעולם המודרני אין צורך בכך.ככה החברה היפנית נקרעת בין ישן לחדש,מזרח למערב ונישואים לאהבה.

אני מנסה לחשוב מה ההורים שלי אמרו לנו כשהם התגרשו."ילדים אבא ואמא מחליטים להיפרד ולגור בנפרד כי הם לא מסתדרים וככה יותר טוב לכולם?" או שאולי היה הסבר קצת יותר מפורט,יותר בוגר (אני ואח שלי היינו עם התפתחות מוקדמת והבנה מפותחת בשלבים מוקדמים מאוד).לפעמים הייתה עוברת בי המחשבה "אני לא אעשה את זה לילדים שלי,אני לא אתגרש.זה גורם לילד להרגיש כמו חבילה עוברת,חבילה שאף אחד לא רוצה אותה ועוברת מיד ליד.אני לא אעשה את זה להם".אבל כשאני חושב על זה לעומק,אני מבין שזאת הייתה ההחלטה הנכונה.עדיף הורים גרושים מהורים שרבים.

» ביקורות נוספות של omers
» ביקורות נוספות על יש המעדיפים סרפדים