ביקורת ספרותית על יש המעדיפים סרפדים מאת ג'ואניצ'ירו טניזקי
ספר בסדר

---

בזמן שאנחנו מתהדרים בעולם המערבי לגבי פתיחות לנשים , ( כמובן הדרך עוד ארוכה) . בזמן שאנחנו נלחמים על שוויוניות בין הגבר לאישה. פה בספר מגיע איזה גאון בשם טניזקי ומראה דרך אחרת להתמודדות עם הנושא. אין ספק שהוא הצליח לבלבל אותי.
בכלל דיון ברמה כל כך עמוקה של שני גברים משוחחים על אישה ורגשותיה בלי שישתעממו מהנושא קנה לרגע את עולמי. נראה לי שבחיים לא נתקלתי בדיון פילוסופי על נשים מצד גברים כשהם כל כך מחויבים עד דקויות למצוא פתרונות רגישים ומתחשבים. אם לומר זאת בצורה יפה הם לא יהיו "גברים" אם יפגעו בכבודה וברגשותיה של האישה שלהם. זה ראוי להערצה. מה שעוד... סטראוטיפ הגבר היפני הוא לא בדיוק החצנת רגשות כפי שאנחנו מכירים מההיסטוריה, מספרים, טלוויזיה. זה לא שדמות הגבר סורס או שהוא פתאום הפך לנמושה. ההפך. ההתחשבות באישה שלו והרצון לעשות דברים בצורה מכובדת הדדית והגיונית זה מה שריגש אותי.

**********************************
" יש עונות שבהן העצב שונה. סתיו היא עונה שבמהלכה יהיה הכי קשה להיפרד, כי העצב בסתיו חזק מתמיד." זו שאלה שמהדהדת לאורך כל העלילה. הטיימינג המושלם להיפרדות עם מזעור נזקים למינימום.
"גירושים הם תמיד דבר עצוב. " בגירושים עצמם יש מין עצב". אבל להגיע למצב שדנים מתי ובאיזה עונה כדאי להתגרש זה מסביר את האימרה ש - "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים".

נושא הספר הוא גירושין, בתחילת הספר חשבתי כמה כבר אפשר לדוש בנושא. כמה עומק אני יכולה לקבל מספר שכולו מסתכם בעניין אחד. ( למזלי אני לרוב לא קוראת תקצירים) אבל ההפך. הדיון הגיע לרמה שהנקודות שהם העלו בדיון גרמו לי לגחך לרגע או לחשוב שהם חומדים לצון. או מאידך לא רציניים בעליל. ובכן התבדיתי.
העלילה מתארת זוגיות כשהבעל לא אוהב את אשתו, אשתו בהסכמה לקחה מאהב והמשולש הזה מצליח להתקיים כל עוד כולם שומרים על חשאיות מפאת " מה יגידו" בחברה שהמעמד החברתי הוא מחייב. השאלה המהדהדת לאורך כל הספר היא "מתי ייפרדו".

הזוג לא הצליח להחליט אם להתמודד עם עצב רגעי או לסבול כל החיים. ואם החליטו כבר אז לאף אחד מהם לא היה אומץ ללכת עם זה עד הסוף.
בכדי לזרז את עניין הגירושין בין מיסקו לקנמה בן הדוד הגיע לבקר, הוא כבר חווה גרושים ויוכל לעזור , טען כי אם יושבים בחוסר מעש ולא מקדמים את העניין כל אחד יהיה תקוע בעולמו ולא ימשיך עם חייו. הם דנו מאיזה אישה קל יותר להיפרד. מאישה "מקצועית" אחת שלוקחת דברים בקלות, שכבר הכירה גברים אחרים בחייה. או אישה "אימהית".
יש אפילו מסקנה: "אין אישה שקל להיפרד ממנה ואחת שקשה להיפרד ממנה..." .

הספר דן באריכות ביחסי נישואין בעולם המודרני לעומת העולם של פעם, בין היתר יש השוואה לאורך כל הספר בתרבות של יפן העתיקה לעומת התרבות היום. כמה נשאר וכמה התפוגג.
זה מוזר שכל הספר מעניק דיון תרבותי שכזה בעוד גברים ביפן בכל הזמנים הולכים לגיישות באופן קבוע כחלק מהחיים. אז לטעמי עם כל הרגישות איזה שוויון זה אם נקודת התחלה של הגבר אינה שוויונית לזו של האישה . ההשוואה וזו דעתי בכלל לא השוואה נכונה.

זה לא ספר שקל לאהוב היות יש פה "חפירות" פילוסופיות תרבותיות די מייגעות.
אך הרגישות שהסופר ניגש לנושא הוא יפה ורגיש בעיני. כי בכל מקום בו יש רגישות לאחר זה מתקבל אצלי בברכה.

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על יש המעדיפים סרפדים