ביקורת ספרותית על אשמת הכוכבים מאת ג'ון גרין
ספר מעולה

---

זה לא יהיה הכרחי להגיד שזה ספר מושלם, כי את זה אתם כבר יודעים.
אני פשוט אסביר למה בשבילי זה היה מושלם.
לפני שאמשיך ואכתוב, אני מזהירה יהיו לא מעט ספויילרים, אז עמכם הסליחה.
אוקיי, אז ככה:
1. אהבה אמתית. הספר הזה ללא ספק לימד אותי שיש דבר כזה שנקרא אהבה, ותאמינו לי אתם לא יודעים מהו פירוש המילה אהבה לפני שקראתם את הספר הזה.
2. וזה ללא ספק מלמד על החיים. אותי ללא ספק זה לימד. הספר לימד אותי, פשוט איך מתמודדים עם כאב, עם מחלה ועם אבדן. כי, גם אם אתם לא מאמינים שאפשר, כן אפשר. עובדה שבכל יום מיליארד אנשים ובתוכם ילדים בגלכם מתמודדים עם זה.
3. קרבן. כי,"ללא כאב, לא יודעים שמחה מהי". ולמרות שהסוף הוא עצוב, ולמרות שהם לא זכו בסופו של דבר להיות ביחד, הם חוו כאב ולכן הם חוו גם שמחה. היה להם נצח קטן כזה משלהם, וזה מה שחשוב. תחשבו על זה, אם היינו כל הזמן שמחים ומאושרים, אז לא היינו מתלהבים ממשהו משמח. זה היה כבר הופך להרגל. והחיים היו משעממים. אני יודעת שזה נשמע טיפשי, אבל תאמינו זה נכון.
4. ישיר וכנה. הספר הזה, כל כך כנה, שאני בטוחה שהסופר שכתב את הספר בטח חווה את המוות מהנקודה האישית שלו. כי תחשבו על זה, מדובר פה על נערה שכותבת על מחלה סופנית, ועל כל הרגשות שלה בו זמנית. זה לא היה יפה ומושלם כמו שכולם אומרים אם זה לא היה כל כך אמתי.
5. יפה. כי כשאתה פשוט קורא את זה אתה מבין איך החיים יפים וכואבים בו זמנית. ואיך לפעמים העולם הוא לא מה שאנחנו רוצים שיהיה. כי העולם לא נוצר בשבילנו, אלא אנחנו בשבילו.
לסיכום, יצא אוקיי! כי אחרי שאתה קורא את הספר הזה אתה מבין משמעות אחרת למילה אוקיי.
ספר מרגש, ותאמינו לי גם אלו שממש רגישים יכולים לקרוא אותו, כי אין לספר הזה סוף מוגדר, בדיוק כמו שלמכאוב מלכותי אין סוף מוגדר. אולי יש חיים אחרי המוות, ואולי לא. מה קרה להייזל? להוריה? להורים של גאס? לאייזק? לפטר ואן האוטן?
זאת אחת הסיבות שבזכותה אהבתי את הספר: אתה יכול לקחת אותו לאן שאתה רוצה. ואני מגדירה אותו כספר חובה. פשוט חייבים לקרוא אותו. מומלץ בחום לכולם!

» ביקורות נוספות של קליירי פריי
» ביקורות נוספות על אשמת הכוכבים