זה ספר מקסים!
רובו ככולו מסופר דרך עיניו של ילד קטן שלא באמת מבין את עולם המבוגרים, אז הוא מספר את הדברים כפי שילדים תופסים אותם, ואנחנו כמבוגרים יודעים לפרש מה עומד מאחורי זה באמת. הילד הזה, המספר את הסיפור, ממש רוצה להשאר ילד- הילד הקטן של אמא- אבל הוא מתבגר בעל כורחו. פתאום נכנסת לחייו אחות, שאותה הוא לומד לאהוב כמעט מיד, ומבין כמה היא שינתה את חייו רק בדיעבד.
זה ספר שעוסק בתמימות ובחוכמה כזאת ייחודית שיש רק לילדים שיודעים איך להתמודד עם המצבים בכל הכנות, בלי מסכות ובלי ללכת סחור סחור, עד כדי כך שלפעמים זה גובל באכזריות (למרות שגם האכזריות הזאת מגיעה מתוך מקום של קריאה לתשומת לב).
הסיטואציות בספר מפורשות דרך עיניי הילדים בכעס גדול אך גם ביכולת המדהימה לסלוח באמת ולאהוב ללא גבולות וללא תנאים.
בקיצור, ספר מומלץ!
בנוסף לכתיבה הנהדרת ולסיפור המקסים, נהנתי מאוד מה"תפאורה". הסיפור מתרחש באוסלו, בשנות השישים, במעין שיכון פועלים סקנדינבי טיפוסי. וכן, אני גרה בדיוק בשיכון כזה. אמנם לא באוסלו, אלא בקופנהגן (שבשונה מאוסלו היא ממש שטוחה אז אין סביבי גבעות אשר מהן אני יכולה להשקיף על השיכון כולו) אבל גם אני יכולה לשמוע את החריקות של הקרשים ברצפה, את הקולות מעבר לקיר, להריח את ריחות חג המולד המוכרים כל כך... אמנם הבניין שלנו הוא כבר מזמן לא שיכון פועלים אלא יותר דיור ציבורי מוזל שמשמש מעין "דירת מעבר" לזוגות צעירים כמונו "עד שיהיה קצת כסף" או לפנסיונרים חביבים שנהנים מזה שהם קרובים למרכז העיר אבל לא יותר מדי. אבל פעם, במקור, זה היה שיכון פועלים. הוא נבנה בדיוק למטרה הזו: גרו בו הפועלים שבנו את הוילות והבתים הדו- והתלת משפחתיים שמקיפים אותנו, והספר הזה נתן לי להרגיש "איך זה בטח היה פעם".
תקראו! ההנאה מובטחת :)















