ביקורת ספרותית על ילדת פלא מאת רוי יקובסן
ספר טוב

---

זה סיפורו של פין שחי עם אמו ב"שיכון ציבורי" בפרברי אוסלו. מדובר בשנות השישים בנורווגיה, והמשפחות המתגוררות באותו שיכון הן משפחות "צוארון כחול": מתקיימות מעבודת כפיים ומנהלות חיים פשוטים.
אביו של פין שהיה מנופאי נפרד מאמו, נשא אשה והוליד ילדה, ונהרג. קצבת השארים מגיעה לאשה השניה, ומעוררת הרבה קנאה ומרירות בלב אמו של פין המתקיימת בדוחק מחצי משרה בחנות נעליים. יום אחד מגיעה לינדה - אחותו למחצה בת ה -6 - לחיות איתם ומשנה את חייהם לנצח.

הסיפור הוא על שנה אחת בהתבגרותו של ילד אחד שחייו משתנים ללא הכר בגלל ארועים שאין לו שליטה עליהם, ושהוא אינו מבין אותם עד הסוף. דרך עיניו של פין אנחנו מתוודעים לחיים אחרים לגמרי ממה שאנחנו מכירים. בסוף אותה שנה יהיה פין קצת יותר גבוה ויותר עצוב ומפוכח, וילמד על חלק מהסודות שאפפו אותו כל חייו.

אהבתי מאד את הספר: הוא מספר סיפור שאמינותו ניכרת, כתוב בכישרון רב מרתק ומתאר תגובות ורגשות בדרך ייחודית. הוא כתוב באיפוק, לא מנסה לגרות את בלוטות הדמעות וללא דרמה מיותרת. אבל המספר הוא ילד, והוא יכול לספר רק מה שהוא יודע. והרבה מהסיפור הוא לא יודע. הקורא נאלץ להפעיל את הדמיון - כי אין מי שיספר את הסיפור המלא.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על ילדת פלא