ביקורת ספרותית על ילדת פלא מאת רוי יקובסן
ספר מעולה

---

באחד מן הפרקים של משפחת המומינים (הספר, לא סדרת האנימציה) מביאה דינורה לביתם ילדה מיוחדת. שקופה. מומינאמא מאמצת את הילדה אל ליבה, מכינה לה שמלה ופעמון (כדי שישמעו אותה), ואת השיקוי של הסבתא. בסופו של דבר עוזרת מאי הקטנה ומנה הגונה של כעס, וניני (זה שם הילדה) חוזרת לתקנה ועוזבת אותם. התחלתי במומינים כי הם חלק בלתי נפרד מילדותי. בגן חובה קיבלתי אותם מתנה מנפתלי, שהיה החבר הכי טוב שלי אז והיום הוא כבר ז"ל, ומאז הם איתי. אילו הייתי כותבת ספר נוסטלגי על התבגרות בשנות השמונים, המומינים היו בפנים.

ילדת פלא הוא עוד ספר סקנדינבי שמגיע אל ארצנו הימתיכונית החמה באדיבות דנה כספי. אל הבית של פין, שאותו חלק עד אז רק עם אמא שלו, מגיע דייר כאפיק פרנסה, וילדה מוזרה בשם לינדה כהשפעת משנה. כל הספר הוא סיפור התבגרותו של פין תחת השנה שבה לינדה נמצאת בביתם. אימהות בספרות נוטות לקבל אחד משני תפקידים. מומינאמא היא דוגמה לתפקיד אחד - האם התומכת, המכילה, הסלע היציב והאיתן שעליו נשען כל העולם כולו. הסוג השני מכיל אימהות נוירוטיות, ילדותיות, נזקקות ונתמכות. אימו של פין היא לא זה ולא זה, או למעשה מתנדנדת בין שני הקטבים הללו. כך שלמעשה מדובר כאן גם בסיפור ההתבגרות וההתמודדות של האמא - מול הדיירים הלא צפויים בביתה, מול מוסדות הרווחה והחינוך, מול מעסיקים, מול משפחת המקור שלה, ולמשעה מול העולם.

הספר מינורי ועדין. מכיל נוסטלגיה נורוודית של ילדות בשנות השישים, אבל גם תובנות כלליות יותר על חיים והתמודדות. כתוב בצורה נהדרת לטעמי. נהניתי מכל רגע.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על ילדת פלא