ביקורת ספרותית על אליפים - רומן לבני הנעורים מאת אסתר שטרייט-וורצל
ספר מעולה

---

לפני חודש וקצת נסעתי עם המשפחה שלי לפיקניק בנחל ציפורי.
היו שם המון אנשים, היה יום יפה, ושום דבר לא יכל להתקלקל.
(ממ, לא.)
עד שהחלטנו לאסוף עצים למדורה, ואמא שלי נפלה, ופרקה וסדקה את הכתף.
אבא שלי רץ ישר אליה. היא לא הצליחה לדבר, היא פשוט צעקה. אנחנו שלושה ילדים, אני האמצעי. יש לי אח בן 8. איך אתם יכולים להגיב לזה שהוא רואה (ושומע) את אמא שלו צורחת?
וזוכרים שאמרתי לכם שהיו שם המון ישראלים?
אז הנה, הגעתי.
אף אחד לא בא לעזור.
הם הסתכלו, והצביעו.
היה שם מדיך (שילך לעזאזל) שבא עם קבוצה אותה הוא מדריך. זה היה הרגע בו הגיע האמבולנס, והרופאים בדקו אותה.
והוא פשוט צעק: "הנה!" הוא הצביעה על אמא שלי. "אתם רואים אותה? בזכות הנפילה שלה אנחנו בטוחים." וזה ממש לא היה בטון של פרגון. זה היה בטון של זלזול, כאילו אמר: תראו אותה, נפלה כל כך יפה וגם הצילה אותנו.
ובאמת שזה היה עצוב. שעה, רואים אישה צורחת, את אבא שלי חסר אונים, והם פשוט עומדים ומסתכלים.
וככה זה מתקשר לספר.

ישראלים לא מגישים עזרה.
כמובן שאני לא מכליל, אבל עובדה שהיו שם הרבה מאוד אנשים.\
ובאליפים כל הזמן אנשים עוזרים. האנשים טובים מידי, מציעים לנער שהם אפילו לא מכירים לישון אצלם (!) ולאמץ אותו (!!!!!!).
וזה פשוט לא נכון.
אבל הספר טוב.
הספר מעולה.
למרות שהוא כתוב קשה מאוד, משהו בו הולך חלק, המילים מתגלגלות ונבלעות בקלות.
לא מצאתי את עצמי במתח או משהו, אבל כן, מצאתי את עצמי מתעניין.
הייתה לי קצת בעיה עם זה שלא דיברו בכלל על גדי ומיכה, שלדעתי היו דווקא אחת מהדמויות הטובות יותר בספר.
מה שיפה זה שלאט לאט הסיפור מאחורי כל דמות נרקם, ועולם נרקם גם בתוך הראש.
וזה מדהים.
אז, אין לי עוד כל כך מה להוסיף..

מומלץ, למרות השפה הקשה.

» ביקורות נוספות של אור
» ביקורות נוספות על אליפים - רומן לבני הנעורים